תגית: חיכוך

נחזור לדבריו של משה דיין מ-1959: על מה הדגש ? שואל דיין. הדגש הינו החיכוך. חיכוך אינו שווה מלחמה. הוא לא חייב להביא לכדי מלחמה. לא כל פיגוע הוא מלחמה. מיסקלקוציה אותה תיאר דיין אינה קיימת באמת אם שני הצדדים אינם רוצים במלחמה. מעת לעת יהיו רמות שונות של חיכוך אבל מלחמה אינה חייבת להתרחש.…

חיכוך ולא מלחמה – מב"מ והפער בה התפיסה של תנועות ההתנגדות הוא בכאן ועכשיו. בניהול משוואות העימות במסגרת המערכה המתמשכת. אין חלוקה לשגרה ומלחמה אלא העימות הוא מתמשך ורמת החיכוך תגיע לכדי מלחמה  כתוצאה מבחירה ישראלית. מלחמה אינה פונקציה מבחינת ההתנגדות כיון שהיא לא משרתת את הרעיון האסטרטגי שלה של שחיקת / ערעור התקווה הישראלית. …

לצד התפתחותה של ישראל כגורם משפיע בזירה האזורית (ראו מבצע קדש לדוגמא), כבר ב-1959, נראה שמשה דיין הבחין כי קיים פער בין שתי תפיסות – התפיסה המערכתית הערבית אל מול זו הישראלית, כך: ביננו ובין הערבים שורר מצב של "לא מלחמה ולא שלום". ולכאורה מצב זה מוסכם ע"י שני הצדדים. אבל הערבים, או המצרים מוכנים…

כבר מראשית שנות החמישים החלו תקריות בגבולות השונים (עם סוריה, ירדן ומצרים) של מדינת ישראל להביא לחיכוך ברמות משתנות. עיקר המענה היה "פעולות תגמול" בתגובה לפגיעה באזרחי מדינת ישראל וחיילי צה"ל. כמענה למגבלות הסכמי שביתת הנשק (לאחר מלחמת העצמאות) בהקשר החזקת סד"כ צבאי בסיני, הקימה מצרים כוח שיטור פלסטיני בפיקוד מצרי. החל משלהי שנת 1954…

במבט לאחור נראה כי התפיסה הישראלית הביאה הישגים רבים למדינה (לאו דווקא צבאיים). מספיק שנביט על מדינת ישראל וההספק שלה בקצת יותר משבעים שנות קיומה. כן, כנראה ישנה עוד הרבה עבודה, אבל ההישגים במגוון תחומים נובעים בין היתר מרכיבי התפיסה הישראלית הרווחת – המיקוד בטכנולוגיה, במדע ובמידע והביקורתיות הישירה בכל תחום ונושא. סדרת פוסטים זו…