אז נתחיל עם השאלה עימה סיימנו את הפוסט הקודם –
אם השיטות והכלים של הסביבה הטקטית – אופרטיבית אינם רלוונטיים להתמודדות עם אתגרים סבוכים, עם הפתעות בסיסיות, אזי מה כן ?
להבנתנו למידה בסיסית ופיתוח כלים תפיסתיים / גנריים היא הגישה הרלוונטית
מה מהות הגישה בהקשרי הפתעה בסיסית ?
הפתעות יכולות להתרחש, הן מתרחשות כל יום, אבל מטרת הגישה היא לאפשר למערכת (צבאית, אזרחית, עסקית) להתמודד עם מצבי קיצון ולהמשיך לתפקד ולהיות רלוונטיות – מניעת הפתעה בסיסית.
פיתוח תפיסה אינו תלוי במידע ובגילוי על יריב/אתגר כזה או אחר (לאומי או עסקי) אלא הוא תהליך של בירור ולמידה, למידה בסיסית על פי צבי לניר. היא עוסקת בבירור ההתהוות, בתהליך, בשאילת שאלות, בבירור מה הפער בין איך אנחנו תופסים את עצמנו לבין ההתפתחות במציאות. פיתוח הכלים הגנריים זה בין היתר "האנטי שביר" של טאלב. על פי טאלב, פיתוח כלים ומערכת אנטי שבירה הוא המענה הרלוונטי להתמודדות עם מערכות סבוכות ואירועי קיצון ("ברבורים שחורים").[1]
לפיתוח כלים כאלה התכוון אורי נבון, מבעלי קבוצת מסעדות "מחנה יהודה" כשאמר:
אנחנו פועלים בירושלים – המקום הכי נפיץ. כשטילים על עזה או בלאגן בשטחים, ישר מחכים להשפעה של זה על ירושלים. למדנו להכניס לתוכנית העסקית כל שלוש שנים מלחמה. אנחנו מצליחים בעולם בגלל שהצלחנו בירושלים. המקום הכי קשה מכולם
ההפתעה הבסיסית המפורסמת ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל (עד ה-7 באוקטובר 23) הינה מלחמת יום כיפור – אירוע מכונן בתולדות מדינת ישראל שהשלכותיו באות לידי ביטוי עד היום ביחסי חברה שלטון, חברה צבא, מדינאים והמערכת הביטחונית ועוד.
בפוסטים הבאים נציג פרדיגמה אחרת לניתוח המלחמה.
עד כאן העמקה בנושא תפיסה ומידע. חזרה לאבני היסוד
[1] ראו אתר דואלוג, אנטי שביר. https://doalogue.co.il/wiki/%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%99-%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A8.
כתיבת תגובה