בפוסט הקודם עסקנו ב"התרעה אסטרטגית" וכיצד המושג מהווה עיוות וערבוב בין כלי שמתאים לסביבה האופרטיבית – טקטית לאתגרים בסביבה האסטרטגית. בפוסט הזה נעסוק בדוגמא נוספת – מעגל המודיעין.
לאבני היסוד שלנו לחצו כאן.
מעגל המודיעין ובעיות סבוכות
במספר טקסטים מלמדים[1] העמיק אבנר ברנע את הידע בתחום ההפתעות בהקשר העולם העסקי. במאמר משותף עם פרופסור (אמריטוס) אבי משולח הציעו השניים את מתודולוגיית התרחישים לשם "סיכול הפתעות אסטרטגיות".[2]
במסגרת מתודולוגיה זו טענו הכותבים כי "תרחישי הסיכול הם כלי ארגוני לבירור ולפירוש אותות חלשים, כדי לאפשר התארגנות מוקדמת לקראת הפתעה, אם תבוא".[3] במילים אחרות מתודולוגיית זו תלויה במידע. אומנם הכותבים מדגישים את חשיבות איסוף המידע "מסביבה לא מסוקרת" (כלומר שאינה במוקד הצי"ח) אבל הדגש הינו על מידע ועיבודו וזו המסגרת לבניית התרחישים.
מתודולוגיה זו להבנתנו הינה דוגמא למתיחת הפרדיגמה מסביבה מוגדרת ומתוחמת לסביבה מורכבת/סבוכה. כפי שצבי לניר הדגיש, המענה תלוי בתפיסה שלנו ולא במידע. אין מידע שקיים בעולם שיכול לסייע לאתר תרחיש שכזה כיון שהוא לא התרחש ("ברבור שחור"). כל מידע שנאסוף רק יציף את המערכת בפרטים ("אותות ורעשים") ולא יסייע להתמודד עם המציאות שהתהוותה.
אם השיטות והכלים של הסביבה הטקטית – אופרטיבית אינם רלוונטיים להתמודדות עם אתגרים סבוכים, עם הפתעות בסיסיות, אזי מה כן ?
על כך בפוסטים הבאים
[1] ראו למשל, אבנר ברנע, את זאת לא צפינו, ניתוח השוואתי של כישלונות מודיעיניים בתחום הלאומי ובתחום העסקי (תל אביב: רסלינג, 2018), אבנר ברנע, "כיצד מודיעין אסטרטגי לאומי ומודיעין עסקי תחרותי יכולים לתרום אחד לשני – מבט השוואתי", סייבר, מודיעין וביטחון, כרך 2, גיליון 2, ספטמבר 2018.
[2] אבנר ברנע, אבי משולח, "תרחישים לסיכול הפתעות אסטרטגיות", מערכות, גליון 487, פברואר 2020, עמ' 46.
[3] שם, עמ' 50.
כתיבת תגובה