פוסט זה הינו בהמשך לפוסטים בהקשרי מידע ותפיסה וכיצד למנוע הפתעות בסיסיות.
לאבני היסוד שלנו בנושא זה ובתחומים נוספים לחצו כאן.
על מנת לחדד את נושא המידע והתפיסה נעזר בראיון עיתונאי של ד"ר צבי לניר שתיאר מה הוביל אותו למחקר (המכונן בראייתנו):
קו השבר של חיי היה מלחמת יום כיפור. הייתי ראש הכוונת האיסוף – זה מין איש אמצע שנמצא בין אגף התכנון והמבצעים לאגף המודיעין. הייתי אז רס"ן בקבע בשנות ה-30 לחיי.
התברר לי אז שמעולם לא היינו במצב טוב יותר במובן של מידע מושלם. שאלתי את עצמי מה קורה כאן, כי מצד אחד ידענו כמעט הכול, אבל מצד שני לא הבנו כלום וההפתעה הייתה עצומה. זה סתר את כל המתודולוגיה של המודיעין שאני עצמי לימדתי, כי הנחת המודיעין היא שהאמת גלומה במידע, אבל מתברר שלגבי בעיות סבוכות זה לא נכון. מה שקובע הוא התפישה שלנו.
למה הכוונה?
כשיש לנו מידע שתואם את התפישה שלנו, אנחנו מייחסים לו ערך אבחוני גבוה, וכשיש מידע שנוגד את התפישה שלנו אנחנו מייחסים לו ערך אבחוני נמוך, ולעתים אפילו לא רואים אותו. וזה מה שקרה במלחמת יום כיפור. היו לנו כל התכתובות בין מצרים לבריה"מ, ידענו למה הם מתכוננים, ואפילו הייתה לנו תוכנית המלחמה המצרית, אני אחזתי אותה בידי.
ובכל זאת לא הבנו את המידע בזמן אמת. וזה היה מדהים, כי הכול היה כתוב שחור על גבי לבן. זה היה השבר של החיים המקצועיים שלי, כי כל הזמן לימדו אותנו שהאמת גלומה במידע, אבל הבנתי שהאמת גלומה בתפישה. הדברים הללו נכונים גם כאשר המילה – תפישה מייצגת קונספציה.
רותם שטרקמן, יסמין גואטה, "כשצבי לניר פתח את המעטפה, הוא התעצבן – והחליט לעשות עם זה משהו", דה מרקר, 17 במרץ 2018. https://www.themarker.com/markerweek/1.5910199.
ברברה וולשטטר הייתה זו שבאמצעות מחקרה ("אותות ורעשים") אודות הפתעת פרל הרבור (1941) סתרה את הנחת היסוד ששלטה עד אז בהקשר הפתעה זו כי "ניתן היה למנוע את ההפתעה אילו היה כל המידע עומד לרשות מנגנון המודיעין האמריקאי".[1]מסקנתה של וולשטטר כי היה מידע מספק בידי המודיעין האמריקאי וכי ההפתעה נגרמה לא כתוצאה ממחסור במידע אלא מאי הבנת המידע.[2]
אם נבחן את כלל ההפתעות הבסיסיות מאז פרל הרבור וגם לפני, נגלה שבידי המודיעין של המדינות השונות היה מודיעין מספק. כך היה במבצע ברברוסה (פלישת גרמניה הנאצית לברה"מ (1941), במלחמת יום כיפור (1973), בנפילת חומת ברלין (1989) וגם כך במשבר הכלכלי העולמי ב-2008 וכאמור טרם אירועי ה-7 באוקטובר 2023 בגזרת עזה.
נחזור למסר המרכזי מדבריו של לניר – "הנחת המודיעין היא שהאמת גלומה במידע, אבל מתברר שלגבי בעיות סבוכות זה לא נכון. מה שקובע הוא התפישה שלנו"[1] –
אבל מה קורה כשאנחנו מנסים להתמודד עם בעיות סבוכות באמצעות כלים ושיטות שעובדים היטב בהקשר האופרטיבי – טקטי ?
על זה נרחיב בפוסט הבא.
[1] רותם שטרקמן, יסמין גואטה, "כשצבי לניר פתח את המעטפה, הוא התעצבן – והחליט לעשות עם זה משהו",https://www.themarker.com/markerweek/1.5910199
[1] צבי לניר, מודיעין במשבר, עמ' 117.
[2] שם.
כתיבת תגובה