מפגש בין תפיסות עולם ולא בין צבא סדיר לארגוני טרור – המשך

חיכוך ולא מלחמה – מב"מ והפער בה

התפיסה של תנועות ההתנגדות הוא בכאן ועכשיו. בניהול משוואות העימות במסגרת המערכה המתמשכת. אין חלוקה לשגרה ומלחמה אלא העימות הוא מתמשך ורמת החיכוך תגיע לכדי מלחמה  כתוצאה מבחירה ישראלית. מלחמה אינה פונקציה מבחינת ההתנגדות כיון שהיא לא משרתת את הרעיון האסטרטגי שלה של שחיקת / ערעור התקווה הישראלית. 

בעשור האחרון התפתחה תפיסת המב"מ. על אף היותה קפיצת מדרגה מהותית בהקשר התפיסה האופרטיבית, נראה כי המב"מ היא דוגמא נוספת למתיחה בתפיסה הרווחת ואינה שונה. השיח במב"מ הינו שיח של הכרעה, של פתרון  – "הוצאת האיראנים מסוריה" – המטרה המוצהרת לפעילות בזירה הצפונית היא הדוגמא הבולטת לכך. בנוסף, כנגזרת משמה, כך עדיין עיקר העיסוק הוא במלחמה הבאה (בין המלחמות), כאילו מלחמה היא גזירה משמים. אחת המטרות העיקריות של המב"מ היא הרחקת המלחמה הבאה וכאן עומד להבנתנו אחד מההיסטים המרכזיים של תפיסת העימות הישראלית לעומת תפיסת העימות של היריבים המרכזיים של מדינת ישראל בעת הנוכחית (איראן, חזבאללה, חמאס). 

אם מדינת ישראל אינה רוצה מלחמה, וכך גם היריבים שלה, אז על איזו מלחמה מדובר ? אנחנו עוסקים בתרחיש עתידי שלא קיים ומנסים לתכנן אותו לפרטי פרטים.  להבדיל מהתפיסה ששלטה בחשיבה האופרטיבית בישראל בעשורים האחרונים ובין היתר בעקבות מלחמת יום כיפור, מלחמה אינה הרעיון המסדר את העימות ביננו לבין היריבים שלנו אלא דווקא היום יום. ההתמודדות עם החיכוך ברמותיו השונות.