מלחמת ההתשה – פיתוח רעיון מערכתי לאתגור התפיסה הישראלית
רבות דובר על התקופה שבין מלחמת ששת הימים לבין מלחמת יום כיפור. ההיסטוריון יואב גלבר טען שתקופת ההתשה "הכילה את כל האלמנטים שיביאו לטראומת יום כיפור: זלזול ביכולת המצרית, אי קריאת המפה, היעדר אסטרטגיית הגנה מסודרת והתבססות יתר על חיל האוויר ועל תמיכת האמריקאים".
היכן הפער החל להבנתנו? השורשים החלו כאמור בשנות החמישים כאשר מדינות ערב החלו לפתח מחדש את החיכוך (כגון פאדיון וכו'). האירוע, התהליך לאחר מלחמת ששת הימים (שהביאה לפתרון זמני וקצר), שהראה (שוב) את שינוי הגישה הרעיונית של מצרים לפחות היה החזרה לחיכוך זמן קצר מאוד לאחר ההפסד במלחמת ששת הימים. לאחר מכן, מלחמת ההתשה הייתה האירוע שהמחיש שוב את רעיון החיכוך, אבל לא שינה את התפיסה הישראלית.
הניתוח הבא של הרמטכ"ל דאז, רבין הציג את התפיסה הישראלית הרווחת אז בהקשר ההתמודדות עם האירועים בגבולות:
רבין: היום לצה"ל יש שלושה תפקידים עיקריים:
- החזקת הגבולות בפועל, שזה אומר מגע עם צבאות ערב….החזקת כל הגבולות האלה בפני כל אפשרות, קטנה כגדולה.
- קיום השקט והנורמליזציה, ככל האפשר, בשטחים המוחזקים: בסיני, ברצועת עזה וביהודה ושומרון.
- המשך התעצמות ובניית הכוח, גם לאור הלקחים של מלחמת ששת הימים.
.
..מדוע המצרים מחממים את הגבול ? אינני יכול לומר בוודאות שכוונתם אכן לחמם. אבל קשה להתעלם משיקול כזה. אבל ייתכן שהסיבה היא הרצון להבליט את החלטתם כי כל עוד לא נפתרו במושגיהם, הבעיות שהתעוררו כתוצאה מהמלחמה – לא יהיה שקט. יתכן שישנן עוד סיבות. ייתכן שרוצים לתת לעם המצרי תחושה שאסמעיליה, סואץ וקנטרה, הפכו ליישובי ספר, להמחיש את הסכנה הישראלית לעם המצרי בבעיות חוץ ולא בבעיות פנים…הגבול הירדני יותר שקט. היו פה ושם תקריות בגבול הירדני. הבעיה העיקרית – בעיית החדירה. מצד אחד של פליטים, אבל בנפרד, חזרה של הגורם החבלני שמקבל את הכשרתו בסוריה וגם את אמצעי החבלה…
הגבול השלישי, הכי שקט ומוזר, זה הגבול הסורי. הם לא בוחרים בדרך ההתנגשות הישירה, אלא בדרך הפעולה החתרנית שמסבכת אותם פחות מכל התנגשות ולא גם מוגבלת...היו בשבועיים האחרונים הצלחות לכוחותינו בגילוי איתור ומעצר המבצעים וגם במציאת מקומות המסתור, אבל אני חושב שזו תהיה בעיה שתטריד אותנו עוד זמן לא קצר.
ש: האם אתה רואה סכנה של מלחמת גרילה ?
רבין: אני רואה חשיבות בלתי רגילה, אם לא לחסל לגמרי את העניין, לפחות לצמצם במידה ניכרת את הפעילות הזו, כי קשה לחסל אותה סופית. כי מי שעומד בחוץ יכול לארגן מבלי להיפגע ולהסתכסך.
שאלות לרמטכ"ל רב אלוף יצחק רבין, על המשמר, 29 בספטמבר 1967, מתוך, ברכה אשל, נעמי רפפורט, דורית בן עמי (עורכות), יצחק רבין, רמטכ"ל במלחמת ששת הימים, מרכז יצחק רבין, 2016, , עמ' 119-118.
הניתוח הנ"ל העיד להבנתנו על התפיסה הרווחת בישראל. קרי – התרחיש המרכזי – עימות כולל עם צבאות ערב, אחת משלושת המטרות של צה"ל – להביא שקט. ביחס לתרחיש אודות מלחמת גרילה – הניתוח הציג את ישראל כתגובתית בלבד והתייחס לאירועים כפעולות חבלניות וכיצד אפשר להכריע או לפחות לצמצם – כלומר מה המענה בהקשר האופרטיבי טקטי.
כלל מרכיבים אלה יחזרו על עצמם לפני מלחמת שלום הגליל (1982), במהלך השהייה ברצועת הביטחון (1985 – 2000) וכיצד מתמודדים עם חזבאללה וכן גם בהקשר לאתגר של העשור האחרון מרצועת עזה.
כתיבת תגובה