סדרת פוסטים זו תעסוק בנושא שבנדון. במפגש בין שתי תפיסות בהקשרי העימות בין ישראל ליריבים המרכזיים. לאבני היסוד שלנו בתחום זה ובתחומים נוספים בהם עוסק הבלוג.

ביטחון לאומי אינו עוסק בהכרעת היריב או בהרתעתו. בכלל, המיקוד ברכיב האופרטיבי הצבאי בתחום זה הופך את הדיון לחד ממדי. טענה שנשמעת לא פעם כנגד המדינאים בארצנו היא שאין מסמך אחד מסודר של תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל. כאן נשאל את השאלה המתבקשת – האם לסוגיה רב ממדית ומופשטת העוסקת בשאלת יסוד כגון מה יעוד הבית הלאומי של מדינת ישראל, דרך אינטרסים מעולמות תוכן שונים ומשונים יכול להיות דבר כזה מסמך סדור אחד ?

האם בכלל יכול להיות משהו כתוב ?  האם מגילת העצמאות וטקסטים שונים של מנהיגים שונים בתקופות שונות לא מהווים מצפן וכיוון להתנהלות ההנהגה שלנו בבניין ארצנו ?  במימוש האסטרטגיה? האם השאיפה הנשמעת לא פעם למסמך כתוב שכזה נובעת מרכיבים מתפיסת הנאורות הנוגעים לפתרון ? להכרעה ? כאילו אמרו – "הנה יש מסמך וככה צריך לפעול".

בהקשר זה נחדד – כל אחד שהיה טנקיסט מכיר את המושג בד"ח (בדיקות חיוניות) – פנקס  חובה שעל פיו פועלים. לכל דבר בסביבה הטקטית יש מדריך הפעלה / נהלים ופקודות. הסביבה האסטרטגית וההקשר המערכתי הם חסרי מדריך שכזה. ולכן מסמך שמהותו הנחיות לתפיסת הביטחון הלאומי אינו יכול להיות קיים. 

אין ספור טקסטים, שעות אדם ודיונים עסקו ועוסקים בתפיסת הביטחון הלאומי של ישראל.[1]  המשותף לכולם נראה, כי כולם התמקדו בשינוי / עדכון הנדרש ברכיב הצבאי של תפיסת הביטחון הלאומי. כך למשל פרופ' יצחק בן ישראל ציין כי התפיסה עברה עדכונים והתאמות נוכח איום הטילים המתפתח וכן המעבר מאויב מדינתי לארגונים.[2]   להבנתנו, המעבר מדיון על אינטרסים לאומיים שלנו (ורק על הנושא הזה ישנם דעות ותפיסות רבות)[3] לדיון אודות עדכון המענה הצבאי לאיומים מתפתחים הינו דיון שמדלג בין סביבות שונות ומהווה ביטוי נוסף לערבוב מושגים ומתיחתם בין סביבות. מענה לאיומים שונים בתקופות שונות (מצבאות סדירים לארגונים, טרור וטילים למשל) אינו קשור לתפיסת ביטחון לאומי אלא למענה אופרטיבי. 

סדרת הפוסטים הבאה אינה ניסיון לשכלל את ארבעת הרגליים של תפיסת הביטחון המוכרת, קרי, הכרעה, הרתעה, התרעה והגנה[4] אלא יעסוק במפגש. מפגש בין תפיסת העימות הישראלית (שהמשולש הכרעה, התרעה והרתעה הוא ביטוי שלה) לבין התפיסה בקרב היריבים שלנו. מפגש זה יסייע לחדד להבנתנו סוגיות שונות כמו גם מה מקומו של המשולש הביטחוני ב"ביטחון הלאומי" ומה השלכות המיקוד במידע מצד ישראל ביחס לתפיסת היריבים המרכזיים של מדינת ישראל.  

[1] למשל, רא"ל (במיל') גדי אייזנקוט וד"ר גדי סיבוני "קווים מנחים לתפיסת ביטחון לישראל",  מזכר 196, המכון למחקרי ביטחון לאומי, ספטמבר 2019, https://www.inss.org.il/he/publication/guidelines-for-israels-national-security-strategy/ , "דו"ח הוועדה לגיבוש תפיסת הביטחון (ועדת מרידור) ובחינתו בחלוף עשור", מזכר 182, המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, אוגוסט 2018https://www.inss.org.il/he/publication/t-security-sisrael-of-formulation-on-report-committee-the-committee-meridor-concept-security-the-later-years-t/ 

[2] יצחק בן ישראל, תפיסת הביטחון של ישראל (מושב בן שמן: מודן הוצאה לאור, משרד הביטחון הוצאה לאור, 2013), עמ' 89, 105.

[3] להרחבה ראו ספרו של גרשון הכהן, מה לאומי בביטחון הלאומי ? (מושב בן שמן: מודן ההוצאה לאור בע"מ, 2014).

[4] הגנה הינו רכיב נוסף בתפיסת המענה הצבאי שהתווסף בעשור הקודם.