פוסט זה הינו במסגרת העמקה אודות ההבדלים בין הסביבות האסטרטגית והאופרטיבית טקטית (ולא היררכיה). לאבני היסוד בתחום זה ובתחומים אחרים בהם עוסק הבלוג.
טענה – לא מדובר במודיעין אלא במשהו אחר
כבר בספרו המכונן, עמד צבי לניר על הבעייתיות בכך שלשם התמודדות עם סוגיות מצביות (טקטיות – אופרטיביות להבנתנו) ועם סוגיות בסיסיות (תהליכים מורכבים עפ"י לניר) משתמשים במודיעין הממלכתי באותם כלים ושיטות.[1]
להבנתנו אחד החסמים בפרדיגמה של מה שמכונה המודיעין האסטרטגי הוא ההתעקשות להגדיר את ההקשר הזה כמודיעין. אנחנו לא אומרים זאת כפחיתות כבוד אלא בהקשר של רלוונטיות. כפי שניתן היה לראות הסביבה האסטרטגית אינה פועלת בדומה לסביבה של המטכ"ל הצה"לי ולכן אי אפשר להשתמש באותם מנגנונים או תוצרים.
בהקשר הטקטי / אופרטיבי האסטרטג (ראה"מ) זוכה לקבל ככה"נ את התוצרים הטובים ביותר בעולם, אבל בהקשר האסטרטגי אנחנו מתעקשים להשתמש באותם מנגנונים ולמתוח אותם.
טענה – להבנתנו הייעוד המרכזי אינו לספק מידע כיוון שאין מדובר באתגר של גילוי כגון מודיעין בהקשר הטקטי, אלא לחולל למידה.
חילול למידה מהותו לפתח ידע בהקשר וזה התפקיד המרכזי של מובילי המאמצים השונים עבור האסטרטג. אפשר וניתן לחולל למידה מבלי להיות המומחה בחדר.
למה הכוונה בחילול למידה ?
טענה – ההתמודדות הנוכחית של מדינת ישראל, מזה מספר עשורים, היא אינה עם צבאות, אלא עם תנועות אמוניות המאתגרות את האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל. המאבק נגד תנועות אלה הוא במהותו מאבק על השפעה אזורית. זהו מאבק בין רעיונות. יכולות צבאיות המאיימות על האוכלוסייה האזרחית הן רק אחד הכלים של התנועות הללו במאבק שלהן במדינת ישראל.
האתגרים הנוכחיים של מדינת ישראל הינם רב ממדיים. אם נבחן עפ"י מסגרת קינפין נראה כי הם עוסקים בפשוט, במוכר (על מנת לפעול בעולם) – בהקשר הצבאי – באיך תוקפים יעד. במורכב כיון שאנחנו מנסים לאסוף עוד מידע על מנת להבין. בסבוך כיון שיש השלכות שעדין לא ברורות, עדין לא ברור לנו מה האתגר/הבעיה, אין לנו המשגה לכך. אין מומחה לסוגיה שיכול לבוא ולפרוט ספר הדרכה לפתרון.ולעיתים, אנחנו על סף הכאוס או אף יותר.
[1] צבי לניר, ההפתעה הבסיסית, מודיעין במשבר (תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, המרכז למחקרים אסטרטגיים אוניברסיטת תל אביב, 1983), עמ' 157.
כתיבת תגובה