להבנתנו העשור האחרון חידד כי מערכה אינה עוסקת רק בהקשרים הצבאיים אלא בהקשרים מגוונים יותר. היא אינה רק אוסף של מבצעים לסיכול אמל"ח, אלא בעלת הקשר שאינו פיזיקאלי ומחייבת התמודדות עם התהוות, כיוון שכל מהלך מייצר ראקציה של המערכת היריבה. ראקציה, לאו דווקא במובנה הפיזיקאלית המיידי. אין בה ודאות ולכן תכנון ושיח על דרכי פעולה אפשריות של האויב הוא חד מימדי ואינו מהווה מענה לאתגר.
השאלה המרכזית בהקשר הלמידה הבסיסית – מה השתנה בפרשנות שלנו את העולם ביחס לפעם האחרונה בה גיבשנו או בררנו את הנחות היסוד שלנו ולאור ההשתנות כפי שנמשיג אותה, מה עלינו לשנות
לא ניתן להבנתנו להשתמש בהערכת המצב בהקשר סוגיות שמהותן קידום האסטרטגיה, כיוון שלא ברור לנו עדין מה הבעיה ועדין אין לנו מערכת מושגים רלוונטיים שתסייע לנו לפרש את המציאות שהתהוותה. נדרשת גישה / התבוננות אחרת. אחד מהכלים הרלוונטיים להבנתנו הינה הלמידה.
למידה לשם מה ?
לשם בחינת הנחות יסוד באופן רציף. על מנת לפתח ידע רחב ועמוק שיהווה תשתית להתמודדות עם מציאות שתיכפה עלינו בהפתעה, מציאות שאין לנו דרך לתאר אותה לפני שהתהוותה אולם ככל שיהיו ברשותנו ידע ומושגים מגוונים יותר כך נוכל לפרש את המציאות המפתיעה ולתפקד בה על אף ההפתעה (התהוות, "ברבור שחור"). פיתוח כלים, לא דיון על סבירות תרחישים.
מה חשיבותו של מנגנון שכזה ? מנגנון למידה שכזה ייתן מענה לאזור "העיוורון הטבעי" של מוביל המערכה והאסטרטג כיוון שלא יהיה אמון על האופרציה בשוטף. אותם אנשים שעוסקים בשוטף, בלחימה אינם יכולים לקיים להבנתנו למידה בסיסית. הם הטובים ביותר לקיים את הלמידה המבצעית. אפשר לשלבם במנגנון אבל לא להתבסס רק עליהם.
כתיבת תגובה