על מנת לסכם במשפט את פרקטיקת החיים המערבית בהקשר תפיסת המציאות שהתפתחה מאז תפיסת הנאורות והגישה המודרנית:
"אנו נוטים ללמוד את המדויק, את הפרטי, לא את
נאסים ניקולס טאלב
הכללי…אנחנו בזים למופשט"
היחס למופשט בא לידי ביטוי בכמות ההולכת וקטנה של סטודנטים במדעי הרוח באקדמיה, אבל גם כאמור בפרקטיקות חיים. להלן מספר דוגמאות לפרקטיקות אלה הנובעות מהצורך בדיוק, מהחשיבה הממוקדת בממד הטקטי (טקטיקה היא אופן ההוצאה לפועל של יעדים ומטרות להשגה באופן מידי וקצר מועד), הפיזיקאלי/מוחשי:
יציבות כמטרה לעומת תנועה וסיכון כדרך חיים
החיים במנעד בין הקצוות מחייבים לבחון כל הזמן את המציאות, לכן עפ"י הפילוסופיה המזרחית "הזרימה, הדינמיות והשינוי הם תכונות מהותיות ובסיסיות של אותה מציאות".[1]
בין שני קצוות מתקיים ספקטרום שלם, מנעד שלם. הוא אינו מורכב מטוב או רע אלא מהסינרגיה/מהקיום המשותף שלהם (חיים בצוותא, מתחככים ביניהם ומולידים רעיונות, הבנות, פרשנויות, תפיסות חדשות) ביניהם. לעומת זה, האדם שהתחנך עפ"י תפיסת הנאורות והגישה המודרנית מחפש יציבות ושקט.
"לימדו אותנו להישאר במקום הבטוח, שיציב זה ודאי, שלזוז זה מסוכן, ששינוי זה הרה אסון."
ד"ר אייל דורון
למה שינוי הוא הרה אסון ? כי שינוי הוא ההפך מיציבות. האמונה מושתתת על תודעת השינוי. השינוי כאנרגיה תמידית. בכל בוקר הכול מתחדש וגם מה שנראה ממש כמו אתמול נוצר מחדש מדי בוקר – זהו שחר של תקווה חדשה. כך למשל הסבירו הבעלים של רשת בתי הקפה "לנדוור" את נושא ההתמודדות עם שינוי, "התבגרנו, יש צורך גם לחדש לוקיישנים. ערים זזות כל הזמן. מה שהיה בעבר פריים לוקיישן כבר זז למקום אחר".[1]
נינה חרושצ'וב (נכדתו של מנהיג ברה"מ לשעבר, ניקיטה חרושצ'וב ומרצה באוניברסיטת ניו סקול בניו יורק) טענה כי פוטין הוא "בו זמנית טכנוקרט וקנאי דתי, מוחצן וחשאי. אתם מצפים למשהו לינארי ומקבלים לפתע משהו שונה לחלוטין. מראות ועשן".[2]
מה מדינת ישראל מצהירה שהיא דורשת בהקשר החיכוך במרחב הגדר בעזה ? שקט. לעומת זה חמאס כתנועה אמונית חיה במרחב הסף ומקדמת את האינטרסים שלה ע"י חיכוך תוך כדי לקיחת סיכון מחושב. מתוך הרצון ליציבות ישראל שמה לה את השלום כמטרה.
הסידור המערבי = שלום כיציבות ומלחמה כהפרת היציבות לשם יצירת מציאות יציבה חדשה.
חמינאי, נצראללה וסינואר אינם מביטים על העולם / חיים ככה. אין חלוקה דיכוטומית בין יציבות למלחמה. זה לא שחור / לבן אלא החיים הם מנעד. יש בהם המון אפור. בחיים יש מאבק, חיכוך. מלחמה היא קצה והרי זה החי במנעד אינו רוצה להגיע לשם.
לנוע בין קצוות, להיות בתנועה, זו פרקטיקת חיים שכרוכה בה נטילת סיכונים. החשיבה המערבית נמנעת משינוי, גוזרת לעצמה הישארות באזור הנוחות ובתוך כך מנסה לחזות את העתיד על מנת לצמצם סיכונים ואי ודאות.
[1] נווית זומר, "חשבת פעם כמה עובדים צריך כדי להכין ארוחת בוקר?", ידיעות אחרונות, 23 באוגוסט 2019.
[2] אנדרו היגינס, "במשחק הקלפים העולמי, היד של פוטין חלשה והוא עדיין מנצח", הארץ, 27 בדצמבר 2019.
[1] אלון הלפרין, רשת הזמן מסע להבנת הזמן והמציאות, עמ' 26.
כתיבת תגובה