פוסט זה הינו פוסט נוסף בסדרת הפוסטים העוסקים בשורשי תפיסת הביטחון והמודיעין. לאבני היסוד שלנו בתחום זה ובתחומים נוספים של הבלוג.
הציונות, שאמנם הייתה תנועה חילונית, נוצרה על הקרקע של הציפייה המשיחית, שהייתה קיימת בעם ישראל אלפי שנים…אי אפשר להבין אותה ללא הרקע של הציפייה המשיחית.
פרופ' ישראל קנוהל, מוסף הארץ, 27 בספטמבר 2017.
אנחנו מניחים שהכותרת הנ"ל תעלה תהיות מצד חלק מהקוראים. כן, התנועה הציונית, ובמסגרתה האבות המייסדים של מדינת ישראל היו אנשים מאמינים. יהיו שישאלו איך הדבר ייתכן הרי הם באו לבנות כאן בארצנו את זהותו של היהודי החדש, ובתוך כך השאירו בגולה את זהותו של היהודי הישן.
אסף הראל חידד במאמרו "תפנימו: כולנו משיחיים" כי:
משיחיות היא יותר מאשר אמונה בדמות כלשהי. באופן רחב יותר היא התכוונות כלפי גאולה. ההתכוונות הזו עשויה ממחשבות, רגשות ופעולות. בהתאם לכך ניתן להבין את היחס בין משיחיות לגאולה כיחס בין אמצעי למטרה: משיחיות היא הכוח האנושי המניע את הגאולה, שהיא תהליך אל עבר הגשמה אישית, כללית ועולמית
התנועה הציונית חתרה לגאולה בדמות הקמת מדינת ישראל, היא חתרה לכך ע"י מחשבה אבל בעיקר ע"י פעולות שונות (אקטיביות) על מנת לקדם את הרעיון הציוני.
השיח המשיחי (במובן של אסף הראל) היה חלק מהותי מהשיח של בן גוריון. אם ניקח את הגדרתו של מרטין לותר לאמונה נראה שבן גוריון היה איש מאמין:
חזון הגאולה המשיחי, הזיקה הנפשית העמוקה למולדת הקדומים של ישראל וללשון העברית שבה נתחבר ספר הספרים – אלה היו המעיינות העמוקים והנאמנים, שמהם שאבו פזורי ישראל בגולה מאות בשנים את הכוח המוסרי והנפשי לעמוד בכל קשיי נכר וגולה ולהתקיים עד בוא הישועה הלאומית. מי שאינו רואה חזון הגאולה המשיחי במרכז הייחוד של האומה, אינו רואה אמיתה היסודית של ההיסטוריה היהודית ואבן פינתה של האמונה היהודית. התמורות הרוחניות והמדיניות שחלו בעם היהודי במשך אלפי שנים חלו גם בצביונו ובביטויו של חזון זה. לא בכל תקופה נתלבש באותה צורה, כשם שהיהדות כולה פשטה צורה ולבשה צורה אבל בכל התמורות האלה נשתמר הגרעין הפנימי, שנביטתו הראשונה אנו רואים במדינת ישראל
שנים אחרי בן גוריון הסביר זאת דני מט שהיה מח"ט מילואים במלחמת יום כיפור:
כיום אנחנו במצב שצריכים להאמין במשהו. לאחד יש אמונה
דתית. לאחר יש אמונה מיסטית. קצין מקיבוץ חפץ חיים אומר: 'אלוהים יעזור ויהיה
בסדר'; וקצין מגבעת חיים אומר: 'יהיה בסדר'. לכל אחד מהם יש אמונה, אם כי שונה,
בקיומו של העם היהודי ונצחיותה של ארץ ישראל
אם נתבונן בפריזמה רחבה על החברה הישראלית, אזי מאז הקמתה, בדומה לתהליך שהחל במאה השבע עשרה צומצם מקום האמונה במרחב הציבורי ובשיח הציבורי ונקשר באופן ישיר לסממן הדתי / פולחני. התהליך הזה גורם לשיח שלנו להיות חסר ביחס לקבוצות בחברה הישראלית שכן מניחות את האמונה במרחב הציבורי (חרדים, ערבים ובכלל קבוצה רחבה של מסורתיים יהודים) וכן ביחס כלפי סוגיות שמתרחשות 10 דק' נסיעה מכפר סבא או בכלל במזרח התיכון.
כתיבת תגובה