- הגישה המודרנית מצטמצמת למימד הפיזיקאלי טקטי בלבד. זאת, לאור התפיסה המכניסטית המובילה עפ"י הנאורות שהוטמעה בכל תחומי החיים – מפיזיקה, דרך ביולוגיה ועד מדעי החברה.
- התפיסה המודרנית מתפקדת היטב בהקשרים פיסיקליים (בניית מבנים, גשרים, כבישים…ייצור…, תכנון וביצוע של פעולות…).
- אחיזה אך ורק בתפיסה המודרנית פוגעת עד כדי מבטלת את היכולת לזהות הקשר (CONTEXT) שאינו טקטי. כך, אי פתרון בעיה שווה כישלון (למרות שיש בעיות שאינן פתירות), הכל מדיד…, הכל ניתן לחיזוי והכל תלוי תכנון.
- פרקטיקות החיים של הגישה המודרנית יוצרות בידול והסתגרות ביחס למרחב בו ישראל ממוקמת (הפועל עפ"י פילוסופיית חיים ותרבות אחרים) וכן ביחס לקבוצות השונות בחברה הישראלית (שגם לא כולן פועלות עפ"י תפיסת הנאורות). דבר המגביל / מונע למידה אודות האחר ופיתוח שיח רלוונטי עם האחר.
- מציאות – איננה רק טקטית/ פיזיקאלית / ממשית. התייחסות לכלל תחומי החיים כמדע מדויק, כמו גם לסביבה האסטרטגית שאינה טקטית / פיזיקאלית מהווה פספוס.
- בסביבה הטקטית – ניתן לתאר מציאות ולכן ניתן לעסוק בעתיד. בסביבה האסטרטגית זה לא הנושא, לא ניתן לתאר מציאות וגם לא לנבא עתידות.
- הפרדיגמה המודיעינית הנוכחית השזורה בעקרונות הנאורות (והגישה המודרנית), נבנתה להקשרים הטקטיים פיזיקאליים ואינה בנויה להקשרים האסטרטגיים והמערכתיים. להקשרים האחרים נעשו התאמות בתוך הפרדיגמה ובמילים אחרות נמתחו הגיונות מהסביבה הפיזית אל הסביבה המופשטת.
- המושג מודיעין כפי שמוכר אינו מושג מסדר בהקשרים האסטרטגיים.
כתיבת תגובה