הבסיס שלה הוא המבוכה. ללא מבוכה וסימני שאלה אודות ההתפתחות במציאות ביחס לתפיסות שלנו היא אינה יכולה להתקיים. לאחר המבוכה תהליך הלמידה מחייב מגרש משחקים והקשר (קונטקסט). הלמידה היא לא כללית ואינה עוסקת בסוגיות מופשטות כלליות אלא יש לה הקשר ורפרנס.
על מנגנון למידה מתמשכת
השאלות המובילות הן לא מה התרחישים ומה הסבירויות שלהם, אלא, והיה אם משהו יקרה שיפגע ביסודות עליהם אנו יושבים ומה צריך לעשות כדי להיות מוכנים לשינוי?
אֲנִי זוֹכֵר שְׁאֵלָה בְּסֵפֶר לִמּוּד הַחֶשְׁבּוֹן,
עַל רַכֶּבֶת שֶׁיּוֹצֵאת מִמָּקוֹם אֶחָד וְרַכֶּבֶת אַחֶרֶת
שֶׁיּוֹצֵאת מִמָּקוֹם אַחֵר. מָתַי יִפָּגְשׁוּ?ְואַף אֶחָד לֹא שָׁאַל מָה יִקְרֶה כַּאֲשֶׁר יִפָּגְשׁוּ,
אִם יַעַצְרוּ אוֹ יַעַבְרוּ אַחַת עַל פְּנֵי הַשְּׁנִיָּה וְאוּלַי יִתְנַגְּשׁוּ.
יהודה עמיחי, שיר 10, ספר לימוד בחשבון.
בעוד שבחלק הראשון של השיר מנוסחת שאלה ממוקדת שיש עליה תשובה טכנית (מהירות * דרך = מרחק), קרי שאלה שעוסקת בסוגיה טקטית, בחלק השני של השיר השאלות הן אחרות. על מנת להתמודד איתן לא ניתן לגשת למשוואה טכנית מסוימת אלא עצם ניסוחן לוקח אותנו להתמודדות אחרת ולכיוון חשיבה אחר. כך גם כאשר אנחנו רוצים לברר ולבחון את התפיסות שלנו. אם ננסח את השאלות כאשר מה שנדרש זה משוואה טכנית, אזי אנחנו ממוקדים בסוגיה טקטית ולא מביאים שום יתרון יחסי.
מנגנון למידה נדרש להתמודד עם שאלות מסדר אחר. כאלה שאין עליהן תשובה אחת מדויקת אלא נדרש תהליך למידה לבירור, לפיתוח שאלות אחרות. לחזור לפעמים להתחלה ולהתחיל מחדש. מכאן שמדובר בתהליך למידה מתמשך שלא מפסיק לברר ולבחון. רק בירור שיטתי של הפיגומים ושל יסודות התפיסה יאפשר למערכת להתמודד עם אתגרים מסדר אחר.
כתיבת תגובה