הסביבה האופרטיבית – טקטית מתנהלת בהערכות מצב. טקס בעל מבנה קבוע שמהותו קבלת החלטות לפעולה. האתגרים בהם אנחנו מתמקדים, הערכת מצב אינה נותנת מענה וזאת כיון שעדיין לא ברור מה הבעיה? היכן הפער? אילו כלים חסרים ? וגם בעיקר לא ברור אילו החלטות / כיווני פעולה נדרשים.
לא ניתן להפוך את הערכת המצב להערכת מצב אסטרטגית וכך לנסות לתת מענה. הטקס הוא אותו טקס. מושגים רבים פיתחו וסייעו לפתח תפיסות חדשות – המב"מ למשל. מנגד כשאין מנגנון אחר, שעוסק בלמידה שיטתית, בשאלות מסדר אחר, בבירור תפיסתי, המושגים אשר סייעו לפיתוח מתנוונים. הם הופכים אט אט למושגי מטריה ורק תורמים לתקיעות המחשבתית. כך היה בתקופת השהייה ברצועת הביטחון בלבנון, כך המושגים התרעה אסטרטגית, זרמי עומק, ציבור וגם מב"מ לאחר עשור שהיא מתקיימת.
אמ"ן – ממעריך לאומי למחולל למידה
להגדרה שהתקבעה בעקבות ועדת אגרנט ולקחי מלחמת יום כיפור כי אמ"ן הוא המעריך הלאומי חלק מהותי בקיבעון התפיסתי המביא למפגש לא רלוונטי להבנתנו בין פרויקט המודיעין לאתגרים בסביבה האסטרטגית. כאמור הערכה עוסקת במידע. שוב דוגמא למתיחה בין תפקידו של אמ"ן כקמ"ן הצבא לסביבה האסטרטגית. להערכה לאומית אין רלוונטיות בהתמודדות עם אתגרים עליהם הצבענו בסעיפים הקודמים. במה שווה יותר הערכה של קמ"ן לעומת הערכה של חבר קבינט אודות האינטרסים של ישראל ביחס למעורבות סין במזה"ת בכלל וישראל בשנה כלשהי ?
איזו הערכה שנתית רלוונטית בדגש על השנים האחרונות לדיונים בהקשרים כמו משבר הקורונה (החל מ-2020), הפיצוץ בנמל בירות (קיץ 2020) וההשלכות על לבנון, המלחמה בין רוסיה לאוקראינה (2022), מלחמת "חרבות ברזל" וברקע בכלל משבר פוליטי ארוך בישראל. דיון הערכה שנתית / תקופתי לא מאפשר להתמודד עם אירועים כאלה. אין דיון / הערכת מצב אחת שמאפשרת לקחת החלטות, מה בדיוק התרעה אסטרטגית תתרום להתמודדות עם משבר כמו קורונה שהשליך על מערכות המדינה ועדיין משליך בתחומים שונים ?
כיצד ניתן להיות רלוונטיים מול אתגרי הסביבה האסטרטגית? כיצד ניתן לפתח שיח שיקדם ברציפות תפיסת עולם / יאתגר אותה / יבחן אותה ?
להבנתנו, התפיסה של "מעריך לאומי" מונעת חשיבה אחרת / גישה אחרת. על מנת לפתח גישה אחרת שכזו ביחס לאתגרי הסביבה האסטרטגית ההגדרה של "מחולל למידה" רלוונטית יותר. למה הכוונה במחולל למידה? בעיסוק שיטתי בשאלות מסדר אחר. אמ"ן לא ייבחן על הערכות המצב השנתיות, אלא דווקא על תשתית הידע שהוא יחולל בכדי לסייע לאסטרטג להתמודד עם המציאות המתפתחת ולהתאים את התנהלותו אליה.
אין מדובר במנגנון איפכא מסתברא עדכני שיעסוק במעבר נוסף על המידע הקיים. אנחנו לא עוסקים באיך נראה השינוי ומתי ? לא מנסים למפות את כלל התרחישים או מה יקרה ביום מסוים בעתיד ("היום שאחרי") אלא מה מסכן את יסודות התפיסה שלנו ומה צריך לעשות על מנת לוודא שיסודות אלה לא מתערערים או אילו יסודות חדשים נדרשים ? הדיון הוא לא על צד אדום, אלא עלינו ועל הנחות היסוד שלנו. לא האם צד אדום יעשה כך וכך, אלא לא משנה מה יעשה אנחנו ממשיכים לתפקד כיון שיש לנו כלים להמשיך לנוע קדימה.
אל מול אתגרים אלה, נדרש מנגנון אחר שיעסוק בשאלות מסדר אחר ולא יהיה ממוקד בשוטף מנגנון ובתוצרים הטקטיים שהמערכת הנוכחית מומחית בו ברמה בינ"ל.
כתיבת תגובה