המפגש בין תפיסות העולם מחדד להבנתנו את הפער ואת ההיסט. העמדת שתי התפיסות זו מול זו, (הישראלית לעומת תפיסת ההתנגדות) מחדדת להבנתנו את הפער. במובנים מסוימים הוא תמונת מראה לשער הראשון בספר שעסק בהשלכות תפיסת המציאות תחת הנחות תפיסת הנאורות (הפילוסופיה המערבית) לעומת אלה החיים תחת הנחות היסוד של הפילוסופיה המזרחית.
נתחיל בהצגת תפיסת העולם של היריבים המרכזיים – תפיסת ההתנגדות (מקאומה)
היריבים המרכזיים (חזבאללה, חמאס וכמובן איראן) של מדינת ישראל מאז מלחמת יום כיפור פועלים וחיים עפ"י תפיסת עולם של התנגדות (מקאומה)[2] המתבססת בראש ובראשונה על אמונה באל, ועפ"י אבני הבניין הבאים:
- הגנה– מפני התוקפנות המערב ונציגתו ישראל. ישראל היא התוקפן בעלת שאיפות שליטה באזור.
- עימות תמידי (ולא הכרעה צבאית כפי שנתפסת במערב). תפיסת עימות תמידי. איראן, חזבאללה וחמאס אינן רוצות מלחמה כי זו אינה משרתת את הרעיון האסטרטגי שלהן ולא בגלל שהן מורתעות ממלחמה שתפרוץ מבחירה ישראלית.
- חיכוך (לא רק פיזיקאלי) בין היתר לשם למידת ישראל. אסטרטגיה של למידה ולא של תכנון ועיצוב.
- משוואת תגובה לשם ביסוס בהירות אסטרטגית ושימור גבולות מערכה מתמשכת.
- תנועה במרחב הסף לשם חיכוך / העברת מסר – נפילה לתהום (מלחמה) תתרחש בגלל בחירה ישראלית, ואם תתרחש שרידותה של התנועה (חמאס / חזבאללה / משטר איראני) הוא הניצחון.
אמונה לעומת מידע
תפיסת ההתנגדות מבוססת בראש ובראשונה על אמונה באל. מדינת ישראל בחרה במדע והנתונים. שוב, איננו טוענים שמדינת ישראל בחרה לא נכון, אלא אנו טוענים שקיים כאן פער. ניתן להמשיך להתעלם ממנו ולהישאר מאוכזבים מכל מפגש או לנסות להתמודד איתו בין היתר עם המשגה אחרת. המשגה שלא ממוקדת בהקשר האופרטיבי.
הנהגת חמאס, חזבאללה, רש"פ ואיראן הינם אנשים מאמינים, רציונליים, המתנהלים בתווך ע"י סנכרון בין מתחים וחיים את המורכבות. השאיפה הישראלית ליציבות, שקט, פתרון והכרעה, ומה שאינו כזה הוא כישלון הם דוגמאות לפער. שאיפה זו היא בדיוק מה שתפיסת ההתנגדות היא לא. הניגוד הזה לעיתים מסייע בהתמודדות, מאתגר את היריב אבל לעיתים גם הופך לתסכול ישראלי.
[2] חזבאללה (ואיראן) היא המובילה את תפיסת העולם הנ"ל. חמאס, עם ההבדלים המובנים בין שתי התנועות (שיעים מול סונים, לבנון מול ההקשר העזתי ואיו"ש) פועלת גם היא עפ"י עקרונות אלה.
כתיבת תגובה