פוסט זה הינו ממשיך את הצגת המפגש בין תפיסת העולם של תנועות הפועלים עפ"י תפיסת מקאומה לבין התפיסה הישראלית. לאבני היסוד שלנו בתחום זה ובתחומים האחרים של הבלוג.
מאבק על השפעה – פגיעה באינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל לעומת מיקוד בהקשר הצבאי בלבד
גורמי הכח הפועלים תחת רעיון זה רוצים ושואפים להפוך את עמיהם ותרבותם ממדוכאים וכבושים (בראייתם) לזקופי קומה ובעלי כבוד – לחיות. ע"י הטמעת תרבות של התנגדות המבוססת אמונה, ודרך חיים אחרת מהמשטרים הערבים וכן מהמערב. הם ביססו בראייתם חווית חיים שהפכה את אלה ההולכים בדרכם לרלוונטיים, בעלי נוכחות והשפעה.
תהליך הגדלת ההשפעה של תפיסת ההתנגדות כדרך חיים פועלת במספר כיוונים. האחד, הגדלת ההשפעה בקרב עמי ערב, על מנת להפוך לרעיון הפוליטי המוביל העולם הערבי בתוך עצמו. השני הינו הגדלת ההשפעה ביחס לישראל ולמערב במזרח התיכון.
לב העימות בין ההתנגדות לבין ישראל מתמקד במאבק על השפעה, מאבק בין תקוות. ע"י הגדלת השפעתה, ההתנגדות מצמצמת (בראייתה) את ההשפעה הישראלית והמערבית ובכך מערערת את התקווה והחוסן של מדינת ישראל. ערעור / שחיקה, לא הכרעה. עצם הידיעה שאזרחי ישראל מאוימים ע"י עשרות אלפי טילים ורקטות זה כלי לערעור התקווה הישראלית לשקט.
כיצד גורמי ההתנגדות מגדילים את השפעתם ומצמצמים את זו הישראלית ? במוקד, התנגדות ליחסי נורמליזציה עם ישראל ושימורה של ישראל כגורם לא לגיטימי ומנותק מהאזור. מתוך רעיון זה נובע החשש של גורמי ההתנגדות מ"הסכמי אברהם" (2020) וחתימות עם מדינות נוספות כגון סודאן ומרוקו.
בנוסף, החיכוך והליכה על הסף, ועצם הפיכתם עם השנים לגורם כוח רלוונטי ביחס לישראל, מהווים בראייתם עוד שלב ביכולת שלהם לערער את התקווה הישראלית לשקט כמטרת חיים (מערבית).
תפיסת ההתנגדות מחפשת לאתר סדקים בחברה הישראלית ושם לעבוד לשם הרחבתם. לשם כך השקיעו חזבאללה וחמאס משאבים רבים במערך הסברה מאז הקמתן. לשם כך מנהל אבו מאזן שיח נרחב עם גורמים שונים בחברה הישראלית.
התפיסה הרווחת הישראלית דווקא ממוקדת במאבק הצבאי הפיזיקאלי. אף 35 בידי מדינה ערבית כלשהי הוא מדד לפגיעה בביטחון הלאומי. עפ"י תפיסה זו, מטרות המאבק מנוסחות ע"י מושגים וכמובן יעדים צבאיים ואופרטיביים – הכרעה, סילוק, הוצאה. כמובן שכולם בהקשר אופרטיבי טקטי.
כתיבת תגובה