ב-1953 ישב דוד בן גוריון, מגדולי האנשים בהיסטוריה היהודית והישראלית, וביצע תהליך למידה על מנת "ללמוד מחדש המצב בצבא וצורכי הביטחון במובן הצר והרחב".[1] כ-4 שנים לאחר מלחמת העצמאות ישב מנהיג במשך שבעה שבועות, בחן ובדק. כפי שהוא העיד על עצמו התהליך היה פשוט יותר מאשר תהליך די דומה שעשה בהקשר המוכנות למלחמת העצמאות כיוון ש"לא עמדנו בפני בראשית, ונעזרתי על ידי מטה רב ניסיון".[2]
נעצור רגע ונחדד. תהליך הלמידה של בן גוריון לא היה הראשון מסוגו שביצע (וכפי שהוא מעיד על עצמו). היה זה השני תוך פחות מעשר שנים. הראשון שהוא ביצע היה בהקשר המוכנות למלחמת העצמאות. מדוע נדרש אז תהליך דומה ? כיון שבן גוריון הבין שעם הקמת המדינה, מדינת ישראל תעמוד בפני איום אחר. איום צבאי ששונה בתכלית ממה שהתמודד הישוב היהודי עד אז.
מאז המפגש בין התנועה הציונית לבין התנועה הלאומית הערבית בארץ ישראל היו עימותים ברמות חיכוך שונות. מתקרית נקודתית בין ערבי ליהודי בכבישים ובצירים, דרך אירועים מפורסמים כגון תל חי (1920) ועד למאורעות דמים (תרפ"א, תרפ"ט, וסביב המרד הערבי, תרצ"ו – תרצ"ט).
ד"ר הלל כהן טען כי מאורעות תרפ"ט היו "שנת האפס בסכסוך היהודי ערבי". "הם אלה שהפכו את הישוב היהודי בארץ ישראל המנדטורית למה שהיה".[3]
לא נכנס לדיון מה מקומם של מאורעות תרפ"ט ביחס לאירועים אחרים, אבל ניתן לראות כי עד מלחמת העצמאות ניהל הישוב היהודי בארץ ישראלי עימות מתמשך ברמת חיכוך משתנה והתאים את הכלים שלו למאפיינים אלה (מהקמת השומר, ועד הקמת ההגנה, האצ"ל והלח"י ובמקביל הקמת המוסדות לניהול המאבק המדיני, הבינ"ל).
מאפייני העימות בין הישוב היהודי לערבי הארץ – עימות מתמשך עם רמות חיכוך משתנות
[1] דוד בן גוריון, צבא ומדינה, מערכות, גליון 279-280, 1981, עמ' 2. http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/4/109114.pdf .
[2] שם.
[3] הלל כהן, תרפ"ט שנת האפס בסכסוך היהודי – ערבי (ירושלים: כתר ספרים בע"מ, 2005), עמ' 12.
כתיבת תגובה