בפקודה לכוחות המזוינים המצריים שהופצה בתחילת אוקטובר 1973 הדגיש סאדאת את האסטרטגיה המצרית שמהותה ערעור תפיסת הביטחון הישראלית. הוא לא עסק במה הסבירות להצלחת המהלך המצרי, אלא בנה מהלך שמהותו ערעור התפיסה הישראלית והצלחתו תלויה ב-24 שעות הראשונות של המהלך:
היעד האסטרטגי שאני מעמיד בזה לכוחות מזוינים של מצרים, ואשר אני מקבל עליו את מלוא האחריות המדינית, לאור כל מה ששמעתי ולמדתי על ההכנות שלנו, אפשר לסכמו בזו הלשון:
במילים שלנו (הכותבים) – קודקוד ההרתעה במשולש הישראלי אינו חסין. האם באומרו "מגן פלדה" התכוון סאדאת לתפיסת "קיר הברזל" ?לערער על תורת הבטחון הישראלית על ידי ביצוע פעולה צבאית בהתאם לאפשרויות של הכוחות המזוינים במטרה להסב לאויב את האבדות הכבדות ביותר ולשכנע אותו שהמשך כיבושה של אדמתנו תובע מחיר שהוא גבוה מדי בשבילו וכי על- כן תורת הבטחון שלו -הואיל והיא מבוססת על הטלת-אימה פסיכולוגית, מדינית וצבאית- איננה מגן פלדה שאין להבקיעו ואשר יוכל לגונן עליו היום או לעתיד לבוא.
- הערעור המוצלח על תורת הבטחון הישראלית יניב תוצאות מוגדרות לטווח קצר ולטווח ארוך. לטווח הקצר, יכול הערעור על תורת הבטחון הישראלית להביא לתוצאה ודאית שתאפשר פתרון של כבוד למשבר של המזרח התיכון. לטווח הארוך עשוי ערעור על תורת הבטחון הישראלית לחולל שינויים, שבבואם זה בעקב זה יביא לשינוי יסודי בחשיבתו של האויב, במורל שלו ובמגמותיו התוקפניות.[1]
במילים שלנו (הכותבים) – פגיעה בקודקוד ההכרעה במשולש הישראלי.
אם לסכם עד כאן, בניגוד לשנים 1948 – 1967 בהן התפיסה הישראלית קיבלה רק חיזוקים והוכחות לתקפותה. התקופה שבין השנים 1967 – 1973 (עד מלחמת יום כיפור) הייתה תקופה בה מצרים הובילה מהלכים שממוקדים בערעור התפיסה הישראלית אך מנגד לא היו דיונים ממוקדים עליה בהנהגה הישראלית.
לאחר מלחמת יום כיפור, ישראל התמקדה בחיזוק מחדש של משולש הביטחון (התרעה, הכרעה, הרתעה), מיקוד בהקשר האופרטיבי, ונראה שלא קיימה תהליך של בחינה מחודשת של התפיסה והמושגים. בין היתר נוכח מיקוד ועדת אגרנט בכישלון ההתרעה (שלהבנתנו לא עמדה במוקד מלחמת יום כיפור).
[1] אנור אלסאדאת, סיפור חיי, עמ' 250 – 252.
כתיבת תגובה