הייחודיות של מלחמת ההתשה הינה בעובדה שזו הייתה הפעם הראשונה שבה מתערערת בפועל תפיסת הביטחון הישראלית. יש שישר יקפצו וישאלו מה התערער ? הרי הגענו להפסקת אש בזכות מהלכיה של מדינת ישראל (תקיפות משמעותיות של חיל אוויר ועוד) אך כאן בדיוק הדיון. מהלכים טקטיים טובים ככל שיהיו לא מעידים על התמודדות עם הרעיון המערכתי של היריב ומה הוא למד מזה.
היכן ההרתעה? כחודש לאחר הניצחון הגדול של מלחמת ששת הימים (ועל אף נחיתות צבאית מצרית) החלו תקריות באש בתעלת סואץ שהתפתחו עד להגדרה המוכרת של מלחמת ההתשה.[1]מהלך מצרי זה היה תחת הגיון שמהותו חיכוך במרחב התעלה לשם הבאת הישגים מדיניים.[2]
מטרתה העיקרית של מצרים הייתה להסב לכוחות הישראלים בסיני אבדות כבדות בציוד ובנפש, במטרה לשכנעה כי המשך הכיבוש מגלם בחובו מחיר יקר עבורה. זאת, הן לפגוע במורל הצבא והחברה הישראלית והן כדי לאלץ את ישראל להחזיק חלק ניכר מצבא המילואים שלה מגויס, ובכך לפגוע בכלכלתה. מעבר לכך, המלחמה נועדה להשיב לחייל ולאזרח המצרי את ביטחונם העצמי… ולשדר לעולם מסר פוליטי חד משמעי שלפיו מצרים ומדינות העימות לא ייטשו את השטחים הכבושים.[3]
גנרל אלגמסי, ראש אגף חזית התעלה במלחמת ההתשה על המטרות המלחמה
אל מול הרעיון של נאצר ע"י חיכוך במרחב התעלה התמקדה ישראל בדיון על המלחמה הבאה והאפשרות למהלך התקפי מצרי והתרעה מפניו. מהלך שלא היה קיים בתכנון המצרי סביב מלחמת ההתשה.
כולם זוכרים את מלחמת ההתשה בגלל הסיום שלה וקידום סוללות הטק"א המצריות למרחב התעלה ממש עם כניסת הפסקת האש לתוקפה והשלכות המהלך על חופש הפעולה של חיל האוויר. שוב, זו סוגיה אופרטיבית טקטית. הפסקת האש שהושגה במלחמת ההתשה באוגוסט 1970 נבחנה ביחס למלחמה הבאה בלבד ולא ביחס לעצם התפיסה הקיימת.[4]
[1] אורי בר יוסף, הצופה שנרדם, עמ' 41.
[2] דן שיפטן, "האסטרטגיה של ההתשה", ישראל היום, 27 באוגוסט 2020. https://www.israelhayom.co.il/article/795397 .
[3] אורי בן יוסף, הצופה שנרדם, עמ' 52 – 53.
[4] אורי בן יוסף, הצופה שנרדם, עמ' 67.
כתיבת תגובה