תקופת רצועת הביטחון בדר"ל – המשך ניתוח על למידה מסדר שני

תקופת רצועת הביטחון בדר"ל – המשך ניתוח על למידה מסדר שני

למידה טקטית מפותחת

בסביבה הטקטית, בניגוד לעמדה הרווחת בשיח הציבורי הישראלי הגורסת כי חיילי צה"ל באזהב"ט היו ברווזים במטווח, ניתן לתאר את התקופה כלמידה מתמשכת ומרשימה של האתגר המתפתח ושינוי הפעילות בהתאם. כפי שעלה מדבריהם של מפקדים משמעותיים בתקופה המדוברת ובהם אפי איתם, משה קפלינסקי ומשה תמיר, את השנים 1993, 1994 ניתן לסמן כתקופה בה חזבאללה צבר יתרון יחסי מול צה"ל, אולם בהמשך ועד היציאה מאזהב"ט (מאי 2000) בהחלט ניתן לומר כי הלחימה מול חזבאללה התפתחה להיות מאוזנת הרבה יותר ובתוך כך גם לוחמי חזבאללה החלו לחוות חוויות דומות של צורך להתגונן מפני אויב יוזם, תוקף ואפקטיבי.[1]

לאור נתוני הפתיחה של צה"ל מול חזבאללה שתוארו כאן בתמצית, תוצאות אלה אינן טריוויאליות כלל וכלל והן תוצאה של למידה מרשימה מאוד של צה"ל ויכולת מרשימה מאוד של צה"ל להשתנות בהתאם ללמידה שלו.

עם זאת, למידה בסיסית רלוונטית מסדר שני , נראה שלא התקיימה שכן, ניתן להצביע על מספר נקודות מעניינות ורלוונטיות מאוד לשיח זה:

  • לאורך שנות הלחימה באזהב"ט כאמור, נתפס צבא סוריה כאיום הביטחוני העיקרי על מדינת ישראל, צה"ל ופיקוד הצפון של צה"ל. כיוון שקצב האירועים ובהם גם אירועים עם נפגעים לצה"ל היה גבוה, מפקדת פיקוד צפון והמטה הכללי של צה"ל נשאבו רבות לעסוק באזהב"ט אולם רק ברמה הטקטית של לחימה. 
  • נראה כי היציאה מלבנון באופן בו היא התבצעה לאו דווקא ברמה הטקטית, הביאה לידי ביטוי פרשנות שגויה של מדינת ישראל את המציאות. הפספוס בנסיגה מלבנון אינו בכך שלא הכרענו את חזבאללה, אלא בכך שיצאנו משם במטרה להשיג שקט ושלוה יציבים. רעיון הכרעת תנועה אמונית (שנטועה עמוק בתוך האוכלוסייה המקומית) גם אם במהלך/ים צבאי/ים וגם אם על ידי "השמטת השטיח תחת רגליה" של אותה תנועה על ידי עזיבת זירת החיכוך עמה, אינו רלוונטי ולא היה רלוונטי כבר אז.


[1] ישראל רוזנר, מתי פרידמן, "מלחמה בלי שם", פרק 3, "חיים על הקו האדום", אפריל 2020. https://www.youtube.com/watch?v=wo8laAMVAgg.


Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *