צה"ל היה ערוך באזור הביטחון בלבנון משנת 1985 ועד שנת 2000. לכל תקופה הייחודיות שלה וככזו היא מצע משמעותי ללמידה. קל וחומר כאשר מדובר ב – 15 שנים שהחלו כאשר מדינת ישראל בת 37 שנים בלבד והתאפיינו בין היתר בחיכוך בין צה"ל לארגוני טרור וגרילה מסוג שלא חווינו קודם ובסוגיות פוליטיות וחברתיות מורכבות עמן התמודדה מדינת ישראל בתקופה זו. כיוון שכך, יש ערך בעינינו לבחון מה למדנו בתקופה זו ומתקופה זו ומה היה נכון ללמוד שלא למדנו.
השאלות הרווחות אודות תקופה זו בשיח הציבורי בישראל כפי שבאו לידי ביטוי במלאת עשרים שנה לחזרת צה"ל אל הגבול הבין לאומי בין ישראל ללבנון בסדרות טלוויזיה,[1] במאמרים שפורסמו, בראיונות עם מפקדים מתקופת השהייה באזור הביטחון וספציפית מתקופת הנסיגה ועוד[2], עסקו ביחס הטעון והביקורתי למשך השהייה באזהב"ט, לעיתוי היציאה משם, לאופן היציאה משם, ליחס לאנשי צד"ל ביציאה ואחריה. לשיח זה ערך רב, ברמת הפרט בלמידה על התקופה ובגיבוש וחידוד עמדה לגבי תקופה זו בהיסטוריה של מדינת ישראל. עם זאת, נראה כי שיח זה תורם פחות ללמידה מערכתית מתקופה ייחודית זו.
למידה צומחת משאלות שאינן רק מהסוג של מה היה שם אלא גם ובעיקר שאלות כגון, מה היו ההגיונות המסדרים באותה העת? איזו התהוות התרחשה בתקופה זו? האם ההגיונות המסדרים היו נכונים לכל אורכה? אילו הגיונות אולי היו שגויים? אילו הגיונות שגויים אולי משמשים אותנו גם כיום?
לשם בירור כזה אנו נדרשים לשני דברים לפחות. הראשון, לספר את סיפור התקופה בהקשר – ההקשר בו אזור הביטחון נוצר וההקשר שהתהווה במהלך שנים אלה והשני, לשאול שאלות מסדר שני שאלות במבט על כגון, מה לא למדנו במהלך התקופה? מה לא למדנו מאז הנסיגה (הרי עברו כבר מעל עשרים שנה מאז)? מדוע לא למדנו את כל אלה? בחינה רציפה ומתמשכת של הנחות העבודה. למידה שעיקרה בירור על עצמינו ולא עוד גילוי על אויבינו.
ההקשר (קונטקסט)
ביוני 1985 נערך צה"ל באזור הביטחון בלבנון. הערכות זו התבצעה בתום תקופה של שלוש שנים בה שהה צה"ל בשטחים נרחבים יותר עליהם השתלט במסגרת מבצע "שלום הגליל" (1982). מבצע "שלום הגליל" וגם ההערכות באזור הביטחון היו ניסיונות לתת מענה לפעילות ארגוני טרור פלסטינים שפעלו בלבנון מאז שנת 1970. הארגונים פעלו אז נגד ארגונים לבנוניים מקומיים (עד כדי מלחמת אזרחים בלבנון) ונגד ישובים בצפון ישראל. מול איום זה של חדירה לישובים ישראליים על ידי ארגונים פלסטינים מלבנון נערך צה"ל באזור הביטחון. תנועת חזבאללה אמנם כבר הייתה חיה ובועטת באותה העת, אולם היתה עדיין בחיתוליה ונתפסה כארגון שיעי קטן וצעיר לצדה של תנועת אמ"ל.[3] אולם, מציאות מטבעה מתהווה, היא אינה מתפתחת במסגרת תהליך המנוהל על ידי מישהו – אנחנו משתנים, האויב משתנה, התווך בינינו לבין האויב ובין שני הצדדים לשטח בו מתקיים החיכוך משתנים והסביבה משתנה.
האויב הפלסטיני מולו נערך צה"ל באזהב"ט התאפיין במחבלים צעירים שגויסו במחנות הפליטים של לבנון או בבקעא הלבנונית, ולאחר הכשרה חובבנית נשלחו לנסות לחדור לישוב ישראלי בגבול עם לבנון. צעירים אלה לא הכירו את השטח בו היו מיועדים לפעול, לא את הערכות צה"ל ולא את יכולות צה"ל. חיילי ומפקדי צה"ל לעומתם הכירו היטב את השטח בו הם פעלו והיו מצוידים באמל"ח, בהכשרה ובכלים נוספים למשימה זו ואכן פער מובהק זה בא לידי ביטוי בסיכול ניסיונות חדירה רבים של פלסטינים לישובים ישראליים.
בה בעת, תנועת חזבאללה הלכה והתפתחה בלבנון ובמישור הטקטי, פעילי הזרוע הצבאית שלה אשר היו ברובם ילידי המקום למדו את הערכות צה"ל באופן בלתי אמצעי, הוכשרו על ידי האיראנים בלחימת גרילה במקצועיות גבוהה, בנו לעצמם אחיזה באוכלוסיית דרום לבנון וצברו ניסיון מבצעי תוך כדי חיכוך עם צה"ל וצד"ל. מוצבי צה"ל וצד"ל באזהב"ט והפעילות של שני צבאות אלה אשר הפתיעו השכם והערב את חוליות המחבלים הפלסטיניות הפכו למטרות מוכרות היטב לפעילי הזרוע הצבאית של חזבאללה וכך אט אט לוחמי הגרילה שמטבעם פועלים כאשר הם יוזמים, תוקפים, פוגעים ומסתלקים אל תוך האוכלוסייה אליה הם שייכים הלכו ואתגרו את צה"ל וצד"ל באזהב"ט. זאת, בצל האיום הסורי שנתפס אז (כ 15 שנים בלבד אחרי מלחמת יום כיפור) כאיום הייחוס של מדינת ישראל וככזה שאב את מרבית הקשב האופרטיבי של צה"ל (בניין כוח, אימונים, הכשרות…).
בפועל, שגרת החיים של הכוחות הלוחמים של צה"ל הייתה שירות בשטחים, אימון לשם מוכנות למלחמה עם צבאסוריה, לחימה בלבנון וחוזר חלילה ומולם חזבאללה הלך והתבגר בדרום לבנון אל מול איום יחוס – צה"ל וצד"ל באזהב"ט.
ההקשר הרחב יותר בו פעלו ממשלות ישראל וצה"ל בשנים אלה כלל, אינתיפאדה (החלה בדצמבר 1987), מו"מ עם סוריה, מו"מ עם הפלסטינים, הסכמי אוסלו, גל פיגועים קשה ועוד ועוד.
[1] ראו לדוגמא, ישראל רוזנר, מתי פרידמן, "מלחמה ללא שם", כאן 11, אפריל 2020. https://www.kan.org.il/program/?catid=1606.
[2] ראו לדוגמא, טל לב רם, "על העיוורון: המפקד האחרון של רכס הבופור אורן אבמן חוזר לשנים בלבנון", מעריב, 16 במאי 2020. https://www.maariv.co.il/news/military/Article-765627.
כתיבת תגובה