התפתחות מדעית משמעותית בתורת המערכות הינה תורת הכאוס, שהשליכה על תובנות בתחומי החיים השונים כגון כלכלה, ביולוגיה ומדעי המחשב. הנקודה המרכזית היא כי למערכות ישנה רגישות למצבי התחלה ומתוך רגישות זו קיימת אי ודאות בסיסית. אין מדובר בקושי טכני לצפות התנהגות מערכות מורכבות מדובר בהבחנה חשובה – לא ניתן לדעת את כלל הגורמים או הרכיבים המשפיעים על התנהגות המערכת ולכן, לא ניתן לחזות את ההתנהגות של מערכת כזו – תובנה שהיא ערעור נוסף של הגישה המכניסטית שטענה כי אם נבין כל גורם וגורם, נבין את המערכת.[1]
התהוות (emergence) היא אחת התובנות המרכזיות של המאה העשרים בהקשר התנהגות מערכות מורכבות. החיים עצמם הם תופעה מתהווה. אין חיים בתא בודד, אבל מנגד אין חיים ללא מערכת מורכבת הבנויה מאותם תאים.[2] קיימות דוגמאות רבות מתחומי חיים רבים להתהוות. דרך הטבע הינה דרך של יצירת סדר, שלא ניתן לחזותו. כל שינוי במערכת יוצר קשרים חדשים בין רכיבי המערכת. הפילוסוף הצרפי אנרי ברגסון[3] (1859 – 1941) קרא למעבר בין "גוף המורכב מחלקיקים בלבד לבין התופעות המופיעות בגוף החי, המורכב הרבה יותר מכל חלקיק" – "כח החיים"[4] (וויטליזם).[5]
סדר בתוך אי הסדר – בחיים, מערכות מורכבות לא יכולות להיות מערכות "סגורות". תמיד קיימת השפעה חיצונית, אנרגיה שמוזרקת פנימה או פוגעת בשוליים של המערכת ומכאן משליכה על התנהגות כלל רכיבי המערכת. איליה פריגוג'ין (Ilya Prigogine) פיזיקאי וכימאי בלגי (זוכה פרס נובל) עסק בסוגיה זו, ובמסגרת מחקריו מצא כי מערכות (שעד אז נחשבו לכאוטיות) נעות לעבר שיווי משקל ע"י פעולות חוזרות וכך מתהווה סדר מתוך הכאוס.[6]
הפיזיקה עפ"י ניוטון יצרה הפרדה ברורה בין סדר לבין אי סדר. תורת המערכות המורכבות הציגה כיוון מחשבה אחר. בתנאי אי סדר ורנדומליות, מתהווה סדר אחר. סדר שאינו ניתן לניבוי או חיזוי.[7]
אחד מהעקרונות המרכזיים שהתפתחו מתורת הכאוס הינו "חיים על סף הכאוס" אותו טבע סטיוארט קאופמן (1939 -), חוקר מערכות מורכבות. בתמצית, מונח זה מתאר את השלב בין קיפאון המערכת (דבר שיביא למותה) לבין מצב של כאוס. אורגניזם חי יכול להמשיך לחיות רק אם יהיה על סף הכאוס – כלומר ממשיך לחיות אבל גם מהתפתח, לומד ומסתגל. [8] מערכות מורכבות מתאפיינות ביכולת למידה והתאמה למצב משתנה. כיצד ניתן להתנהל בין מתחים ללא יכולות גמישות והתאמה ? אם ניקח תובנה זו למספר תחומי חיים נראה מספר רב של גורמים הפועלים במרחב הסף:
תנועת חמאס כאשר נקטו ב"צעדות השיבה" ( 2018 – 2021) ובהקשרי המהלומה ב-7 באוקטובר 23, איראן באמצעות פעילותה בתחום הגרעין וכן הפעולות שביצעה כנגד מטרות במפרץ הפרסי במהלך 2019 (תקיפת מכליות נפט, מתקני זיקוק). גם איש פוליטי המתבטא בצורה המותחת את הקצוות הינה דוגמא לפעילות במרחב הסף. הוא מתבטא כך על מנת למשוך כותרות ותשומת לב תקשורתית וכך הופך לרלוונטי באותו הקשר.
מהות הפעילות במרחב הסף הינה ליצור אנרגיה חדשה במערכת ולשמור את האורגינזם הפועל במרחב זה חי ורלוונטי במערכת.
החברה המערבית המתועשת מקדישה מאמצים מרובים לביטול אי הוודאות באמצעות כיבוש הטבע והשליטה בו, לעיתים עד כדי אובססיה. כאוס מלמד אותנו לקבל את אי הודאות, לא להתנגד, ולהניח ליצירה לפרוח. תהליך הלידה של יצירה חדשה עובר דרך שלב התבשלות כאוטי. בדרך כלל, אנו משייכים יצירתיות לאמנים ככישרון מיוחד השמור למעטים ובתחומים מאוד ספציפיים כמו מוסיקה, תיאטרון, שירה, קולנוע וכו', אך למעשה תהליך היצירתיות שייך לכולנו. הוא משקף את אשר קורה ברגעים קטנים בהם אנו נוגעים בחוויית "אמת" אותנטית ואישית. רבים לא חשים יצירתיות עקב הרצון לכוח ושליטה וההיצמדות לבטוח. התנועה בכאוס מאפשרת חיי שותפות יצירתית עם הטבע, חוויית פוטנציאל הצמיחה והחדשנות במקום שליטה בו.
[1] שם, עמ' 173 – 174.
[2] שם, עמ' 181.
[3] https://he.wikipedia.org/wiki/אנרי_ברגסון.
[4] אלון הלפרין, רשת הזמן מסע להבנת הזמן והמציאות, עמ' 181.
[5] רעיונותיו של ברגסון נדחו ע"י הקהילה המדעית. באפריל 1922 במהלך דיון בהשתתפות ברגסון ואיינטשיין העלו השניים את תפיסותיו אודות מושג הזמן – אינשטיין כמייצג התפיסה הסטטית ואילו ברנסון ייצג תפיסה של זמן דינמי ברוחו של הרקליטוס. בשורה התחתונה תפיסתו של איינשטיין הוטמעה. שם, עמ' 182.
[6] שם, עמ' 176- 178.
[7] אברהם אלטמן, לחשוב מערכת, גישה להבנה ולניהול של מערכות מורכבות, עמ' 261 – 262.
[8] שם, עמ' 194 – 195.
כתיבת תגובה