ההבנות המדעיות של העשורים האחרונים מבהירות כי היציבות אליה שואפת הנאורות איננה קיימת. אנחנו מתרכזים תמיד בלהבין את חלקי המערכת אבל לא את המתחים, לא את ההוליסטיות. הבנת המתח זה לא עוד מאותו דבר. זו לא חשיבה של "גם וגם", אלא זו זווית ניתוח אחרת. הדבר נכון לעבודת מודיעין כמו גם לניהול מערכות וארגונים. נפרט על זה בהמשך.
עיקרון מרכזי נוסף הינו הסנכרון אותו טבע כריסטיאן הויגינס (1629 – 1695). את מחקרו הוא החל בסנכרון שנוצר בין שעוני מטוטלת אבל דבר דומה הופיע גם באירועים אחרים בטבע (תיאום בין מאות אלפי גחליליות מאירות). אין מדובר רק בתיאום וסנכרון בין אורגניזמים חיים, אלא, וזה החידוש של המאה שנים האחרונות, גם בין רכיבים שאינם חיים. עד למאה העשרים סוגיה זו לא קיבלה את תשומת הלב המדעית ולכן לא נחקרה לעומק. ברמת המערכת- סנכרון יוצר סדר חדש במערכת, למשל קיפאון של מים מתבצע באופן מיידי ע"י סנכרון כלל המולקולות למצב חדש. סדר שנוצר ללא חוקיות שידע מקדים יכול לאתר אותו מראש.[1]
למשל, כניסת רוסיה לסוריה הביאה לתהליך סנכרון בין רכיבי המערכת הנוכחיים שלא ניתן לחזות מראש את תוצאותיו. דוגמא נוספת היא עצם ההכרזה של נשיא ארה"ב דאז, טראמפ להגיע ל"עסקת המאה" הכניסה אנרגיה חדשה במערכת האזורית שהשפיעה במובנים שונים על הגורמים השונים.
ברמת הפרט, סנכרון בין מתחים קיים באורח חייו של האדם החי במתח בין קצוות. הוא כל הזמן עוסק בסנכרון תנועתו בין הקצוות כך שלא יגיע לאחד מהם. כך למשל מתנהלים מנהיגים שכן סביבת חייהם מורכבת וסבוכה. בסדרה של עמית סגל על ראש הממשלה בנימין נתניהו, "ימי בנימין" הפרק השני עסק באסטרטגיה המדינית של נתניהו. במסגרת זאת שאל סגל האם נתניהו היה "אידיאולוג או אופרטוניסט ?"[2] נשאלת השאלה למה זה או או ? למה זה אידיאולוג או אופרטוניסט ? הרי יש את החזון, את האופק ויש את החיים. ההפרדה בין שני הדברים מפספסת להבנתנו את המורכבות של העולם הפוליטי. כל מנהיג חי בסביבה של אי ודאות וצריך להתנהל בתוכה.
כך למשל ניתח אנשיל פפר (עיתונאי הארץ) את התנהלותו של נתניהו במסגרת שיח עם הכתבת הפוליטית דפנה ליאל:
דפנה: אז האם אתה רומז, אנחנו כבר מסכמים, שיכול להיות שאצל נתניהו פוליטיקה גוברת גם על האידאולוגיה המדינית והביטחונית המאוד מאוד סדורה שיש לו?
אנשיל: אני חושב שאנחנו צריכים תמיד להסתכל על הפוליטיקאי שמתנהל ביום יום והדברים שהוא עושה והנה – השבוע התבשרנו שנתניהו מוכן שהאירוויזיון לא יהיה בירושלים. איפה ירושלים שתמיד…? אז נתניהו עושה תיקונים ועושה החלטות פרגמטיות ועושה תרגילים פוליטיים משלו ולכן אנחנו צריכים להסתכל על פוליטיקאי כמו נתניהו שמנהיג כבר הרבה מאוד שנים גם על הטווחים הארוכים יותר, על מה הוא עושה במשך 20 ומשהו שנים, על מה באמת קורה ביננו לבין הפלסטינים. נכון, עסקת שליט הייתה מנוגדת לחלוטין לתפיסה של נתניהו, אבל בתמונה הכוללת זה לא מה שיהרוס את התוכנית הסדורה שלו לעתידה של ישראל ולהתמודדות שלנו מול הפלסטינים. היה שווה לו לעשות את הוויתור הזה, אפילו שנתניהו בראשו מאמין שאין מנהיג בלתו שיכול באמת לעמוד בפני הלחץ העולמי ובפני הפלסטינים, אז שווה שהוא יוותר להם פעם ושהוא יישאר בשלטון. כי זה יותר חשוב שהוא ימשיך לנהל את המדינה כפי ראות עיניו מאיזשהו ויתור שאין ספק שהוויתור הזה כאב לו והיה מנוגד לתפיסת עולמו אבל הוא היה מוכן לבלוע את זה בשביל לשמור על השלטון.[3]
ראש הממשלה נתניהו (כמו ראשי ממשלה אחרים לפניו ואחריו) התנהל בסביבה מורכבת בעלת מתחים שונים ומשתנים נוכח הקשרים שונים. לעיתים הוא ביצע מהלכים שייתכן וסותרים את דעותיו אבל אפשרו לו לנוע קדימה, תוך סנכרון המתחים מחדש, וכך להמשיך במימוש האסטרטגיה שלו.
[1] אלון הלפרין, רשת הזמן מסע להבנת הזמן והמציאות, עמ' 166 – 168.
[2] אתר "כיפה", https://www.kipa.co.il/%D7%AA%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA/951652-%D7%99%D7%9E%D7%99-%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9F—%D7%9B%D7%9C-%D7%A4%D7%A8%D7%A7%D7%99-%D7%94%D7%A1%D7%93%D7%A8%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%AA-%D7%A1%D7%92%D7%9C–2/.
[3] דפנה ליאל, עושים פוליטיקה, 20 ביוני 2018. https://www.ranlevi.com/2018/06/20/osim_politiqa_anshil_fefer_mst/
כתיבת תגובה