"יותר מדי פעמים קרה שהTrue Tellers רתמו את העובדות לעמדתו של צד אחד…היות
יאיר לפיד במסגרת שיחה עם אלוף (במיל') עמוס ידלין
והעובדות קל לרתום אותן, מספיק שאתה מסדר דברים בגרפים וזה נראה מרשים ואתה יכול לקדם השקפת עולם בטענה שאתה מקדם עובדות. לפעמים הייתה תחושה של הזנב מקשקש בכלב. ונגד זה, אני חושב שמה שטראמפ עשה, הוא פעל נגד זה. הוא אמר לדרג המייעץ, אתם רוצים לייעץ, תייעצו, אני אקשיב או לא אקשיב זה עניין שלי".
טענה – אמ"ן הוא חלק מצה"ל והיותו מודיעין צבאי הופך אותו לבעל זווית הסתכלות מאוד מסוימת על העולם (הדבר נכון גם לשב"כ ולמוסד). זווית זו צרה מהסביבה בה חי ופועל האסטרטג (ראה"מ). כתוצאה מכך אמ"ן יכול לסייע במודיעין בהקשר האסטרטגיה אבל לא על מנת לקבוע מה היא האסטרטגיה. אמ"ן הוא עוד שחקן שפוגש את האסטרטג אבל הוא אינו המומחה לאסטרטגיה.
איתי שפירא טען במאמרו כי "יתרונו המרכזי של איש המודיעין על הקברניט, בהנחה שהראשון מכיר את האסטרטגיה והדילמות הקשורות אליה, קשור למסגרת התפיסתית. כלומר: הוא יכול וצריך לייצר עבור הקברניט העוסק באסטרטגיה הצעה לשיטת הסתכלות על ההתרחשויות האסטרטגיות, שתסייע לו בגיבוש וביישום האסטרטגיה".[1]
להבנתנו תיאור זה של מערכת יחסים דומה יותר למערכת יחסים של קמ"ן ומפקד בסביבה הטקטית – אופרטיבית. איש מודיעין אינו יכול לעולם להבין לעומק את הדילמות של האסטרטג. הוא יכול להכיר אותן במסגרת השיח עמו אבל לא להבין את הדילמות הפוליטיות וכו' וכו'.
עפ"י שפירא, קיימת מעין "תחרות" על קשב המנהיגים כיון שאלה אינם נעזרים "רק במודיעין לבירור המציאות, ומתבססים גם על הבנתם את הסביבה האסטרטגית באופן בלתי אמצעי".[1] להבנתנו לא קיימת שום תחרות על קשב המנהיגים. האסטרטג הינו בודד ופועל בסביבה שונה לחלוטין מכל אלה הפועלים בסביבה הצבאית (כולל הרמטכ"ל).
[1] איתי שפירא, המסגרות התפיסתיות – נדבך מרכזי בתפקידיו של המודיעין האסטרטגי.
[1] שם.
כתיבת תגובה