ביחס לאסטרטג, הארגונים השונים של מערכת הביטחון מהווים כל אחד אופרטור המוביל אופרציה שונה בעולם המשרתת את האסטרטגיה. כמובן שכל ארגון מקדם ומוביל סוגיות נוספות אבל כל אופרציה מהותית בסוף נותנת מענה לקידום האסטרטגיה של המדינאי.
יוסי (רמס"ד לשעבר – הכותבים) בהחלט הזדהה והתחבר למדיניות של ראש הממשלה שעוסק כל הזמן באיראן, המוסד עוסק בתעדוף העליון בנושא האיראני, וככזה הוא הביא את המוסד למקומות שבהחלט שירתו את הדירקטיבה של ראש הממשלה
סגן ראש המוסד לשעבר
כל ראש ארגון ביטחוני פועל בסביבה היררכית ומטה. הוא (כמו מנכ"ל חברה) ניזון מהמטה, הוא כמעט תלוי באנשי המטה על מנת לקבל מידע ולהתעדכן, אנשי המטה הם החיישנים שלו בארגון. אסטרטג (ראש הממשלה למשל) אינו עובד כך. הוא לא תלוי בשרי הממשלה. הוא מתחכך עם העולם במגוון דרכים, בין אם זה באופן אישי או דרך אנשים וגורמים.
האסטרטג לא פועל על פי תוכנית, אין מצבי סיום. הוא פועל בסביבה של רעיונות מופשטים והוא מתנהל עפ"י עקרונות פעולה שהתפתחו מתוך גישתו ותפיסת עולמו.
מוביל אופרציה בדומה לאסטרטג חייב לפעול גם הוא מתוך תחושת שליחות. הוא לא קבלן ביצוע הוא אינו מקבל חזון ברור מהאסטרטג אותו עליו לתרגם למערכה, אלא מפרש את החזון של האסטרטג. כל מערכתן מחזיק בשני כובעים שאינם סותרים. מצד אחד הוא חייב לשרת את האסטרטגיה ולפעול מתוך שליחות, ומצד שני הוא מחזיק את הכובע של איש המקצוע, שאחראי לקבל את החלטות הנכונות לפעולה. נוכח זה, מחד, מוביל האופרציה לעיתים קרובות חי בתחושת חוסר במטרה מוגדרת וברורה של האסטרטג ומאידך, נוח לעיתים לאסטרטג לשים את הראשון לידו בבואו להסביר מהלכים מסוימים.
להבנתנו, מתוך עיקרון זה בחר ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון שלא להאריך את כהונת הרמטכ"ל יעלון בשנה נוספת נוכח הרצון לממש את תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה (2005). מנגד, אי חיבור הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו) ע"י ראש הממשלה גולדה מאיר לקיומו של ציר חשאי אל מול מזכיר המדינה קיסינג'ר, בו הוחלט שמדינת ישראל לא תהיה הראשונה להתחיל במלחמה גרם לנתק בהבנה האסטרטגית של הרמטכ"ל טרם מלחמת יום כיפור.
כתיבת תגובה