התרעה אסטרטגית
התרעה הינו מונח מהעולם / הקשר הטקטי.[1] הוא עוסק במפגש בין כוחותינו לבין היריב. להבדיל מהחשיבה הרווחת אצל קמ"נים, התרעה אינה כלי של הקמ"ן, אלא כלי בהערכת המצב של המפקד. נוכח זה יכול מפקד להחליט שלא להעלות התרעה או להורידה.[2] המונח התרעה אסטרטגית הינה דוגמא רווחת ללקיחת כלי טקטי ומתיחתו לעולם האסטרטגי. סביבה זו כאמור אינה עוסקת בסוגיות פיזיקאליות אלא בסוגיות מופשטות ולכן אינה עוסקת במפגש או בסכנה שבו. היא עוסקת בהזדמנויות, בפוטנציאל, בחילול אנרגיה, באינטרסים – התרעה (אסטרטגית) אינה כלי שמסייע לקדם אף אחד מהדברים הנ"ל.
עולם ההתרעה אינו מכיל בתוכו את התכנים הרלוונטיים לדון על אינטרסים והזדמנויות שהם מהות הסביבה האסטרטגית. הוא רק עוצר חשיבה כיון שעוסק בתרחיש עתידי (שכאמור עדיין לא קרה) ולא עוסק בהתנהלות היומיומית של האסטרטגיה. כבר מספר שנים שקיימת התרעה אסטרטגית בהקשר הזירה הפלסטינית. הזירה הזו השתנתה במהלך השנים הנ"ל כל כך הרבה אבל האם הגיוני שאותו מונח ממשיך לשמש אותנו בבואנו להגדיר את האתגרים בהקשר זירה זו ?
סימנים מעידים למלחמה / עימות
שיטה זו הביאה לבנייתה של רשימה של מהלכים פיזיקאליים אפשריים של האויב שיסבירו מהלכים מופשטים כגון אינטרסים וקבלת החלטה של מדינת יריב לצאת לעימות. בדומה לזה סימנים מעידים / מגמות המעידות למרי עממי / התקוממות עממית כנגד המשטר.
קבלת החלטות
הדעה הרווחת טוענת שמודיעין אסטרטגי עוסק בקבלת החלטות. העניין הוא ששיח על קבלת החלטות של מנהיג כזה או אחר הוא דיון בהקשר טקטי כיון שמדובר על מידע אודות החלטה שהתקבלה או לא ובתהליך קבלת ההחלטות של המנהיג משמע, "סדר הפעולות" שלו שבסופו הוא מקבל אסטרטגיה עוסקת במורכבות, במתחים, בהזדמנויות ובאינטרסים.
חלומו של כל איש מודיעין היה להיות "זבוב על הקיר" במשרדו של מושא המחקר. החיפוש אחר צומת המידע הרלוונטי והקריטי ביותר הוליד את הצי"חים, את הידיעות הדרושות ואת פערי האיסוף. לאורך השנים נדרשנו, פעם אחר פעם, לתעדף ולהחליט מה החשוב והדחוף ביותר ולפעול בהתאם. עידן הסייבר הוליד אצלנו את ההבנה כי כל העולם מחובר. וכך, באופן תיאורטי לפחות, ניתן להגיע לכל מקום. לאור הבנה זו, דרך ממד הסייבר ניתן לספק מענה לכל צי"ח, גם למורכב ביותר
איש אמ"ן במאמרו אודות ביג דאטא
יכול להיות שהידיעה הספציפית על קבלת ההחלטות תסייע בדיון אסטרטגי אבל היא לא חזות הכל. הדיון על צי"ח וידיעה קונקרטית, כאמור ממוקד בהקשר האופרטיבי – טקטי. יכול גם להיות שתתרחש מלחמה מבלי שקדם לה רגע בו התקבלה החלטה כזו ו/או נאמרה על ידי מישהו (מלחמת לבנון השנייה כדוגמא?).
גורם המפתח להשגת יכולת גרעין צבאית הנו בהחלטה איראנית לייצר נשק גרעיני… הדרך לפצצה מחייבת ניהול פעילויות מכינות בשני מסלולים מקבילים – צבירת החומר בקיע ברמת העשרה גבוהה ובכמות מספקת ופיתוח מערכת נשק והתאמתה לפלטפורמה המשגרת (משגר קרקעי, מטוס או צוללת)
אלוף (במיל') עמוס ידלין (ראמ"ן לשעבר)
ניתוח זה מערבב להבנתנו בין עולם מופשט של החלטה לבין הסבר טכני. דבר דומה הינו ניסוח אותה קונספציה במלחמת יום כיפור שטענה על החלטה מצרית בכפוף ליכולת ואמל"ח.
הכרעה / הרתעה
מושגים אלה מהעולם האופרטיבי טקטי הפכו לעוגן משמעותי בתפיסת הביטחון הישראלית. הרמטכ"ל לשעבר, גדי אייזנקוט הודה כי "המושג הכרעה…נולד בטעות. הכרעה היא ברמה האופרטיבית טקטית…המושג הזה תקע אותנו בעשרות השנים האחרונות, כשבאנו לדבר על חזבאללה ועל חמאס".[3]הרתעה הפך למושג בינארי –הרתעה קיימת או שנשחקה. אם האויב מבצע פעולות סימן שהיא נשחקה. הסביבה האסטרטגית אינה בינארית ולכן המושג הנ"ל אינו תורם לשיח של אינטרסים והזדמנויות.
דפ"א (דרך פעולה אפשרית)
בהקשר השיח האסטרטגי הינו כשל. אין מדובר כאן על מהלכים פיזיקאליים תלוי ניתוח שטח או סד"כ אויב, אלא כאמור תחום אחר של דיון ותוצרים.
מעגל המודיעין
מעגל המודיעין הינו תהליך עבודת מודיעין בהקשר הטקטי. פער מידע מוביל לצי"ח שמוביל איסוף, עיבוד וחוזר חלילה. תהליך זה הינו טקטי. הוא סביב מידע. סביב גילוי. הוא אינו עוסק בשאלות מופשטות כיון שאין מידע קיים בנושא. נוכח זה כל שיח בהקשר האסטרטגי המורכב מרכיבים ממעגל המודיעין הופך לשיח טקטי.
מספרים ונתונים
כאשר דיון בהקשר האסטרטגי מתנהל סביב מספרים / נתונים / ידיעות הוא נשאב לעולם הטקטי הפיזיקאלי ומפספס את ההקשר המופשט. המידע והנתונים באופן טבעי מושכים ולכן קל לקמ"ן להביא אותם לשולחן, העניין הוא מה המושך בדיון.
תחום ההסתברות שבא לידי ביטוי בשימוש במושג "סבירות" בהקשרים אסטרטגיים הינו גם דוגמא למתיחת הפרדיגמה. סבירות הינו מושג מהעולם הכמותי.[4]בדומה לדפ"א סבירה או מסוכנת או לסימנים מעידים שהינם בהקשר התרעה / טקטי, חיבור בין העולם הכמותי לסוגיות מופשטות הינו ערבוב בין עולמות שיכול ליצור כשל לוגי בפירוש וניתוח המציאות.
תראו, יש מחול שדים עם נושא הנתונים. חלק מהמספרים הם רלוונטיים למה שאתה רוצה לעשות וחלק אתה לא באמת יודע אז אתה פועל.. אם אני אגיד שהמספרים הרשמיים של החולים זה 1192 אז בסדר…אנחנו יודעים שהמספר הוא לא מדויק. אז זה כנראה יותר כי עד שבודקים את האנשים, עד שיש תשובות. אבל אנחנו מבינים שיש לנו סדר גודל של 2000-2500 חולים, חלקם אנחנו יודעים עליהם וחלקם אנחנו לא יודעים. ולכן אתה עסוק בלהיערך לא רק למה שאתה יודע, כי מה שאתה יודע בדרך כלל מפגר אחרי המציאות. לכן אנחנו מנסים להיפרס במצב שבו אנחנו יודעים לתת מענה גם לדברים שכרגע אנחנו עוד לא יודעים אותם
אלוף (במיל') רוני נומה במסגרת תפקידו כראש צוות החירום לעיר בני ברק במהלך משבר הקורונה.
נוכח זה, הצעתו של איתי שפירא (במסגרת מאמר שדן באתגרים של המודיעין האסטרטגי) לשלב את הביג דאטא או לחפש "מודלים אלטרנטיביים ל"מעגל המודיעין" בהקשר המודיעין האסטרטגי"[5] היא שוב מתיחה מהטקטי. אלו סוגיות שאינן קשורות למהות מה שמכונה המודיעין האסטרטגי אלא לשיפור עבודת המודיעין בהקשר סוגיות אופרטיביות / טקטיות.
[1] גם הפסוק העוסק בתחום זה מספר יחזקאל לג', ג', "וראה את החרב באה על הארץ ותקע בשופר והזהיר את העם" נכתב בעידן בו מלחמות התנהלו פנים אל פנים בטווח ראיה.
[2] הדבר קשור גם להבנה הבסיסית שהמודיעין אינו שייך לקמ"ן אלא הוא מונה ע"י המפקד האחראי לנהל את התחום עבורו.
[3] ידיעות אחרונות, 27 בספטמבר 2019.
[4] איתי ברון, המחקר המודיעיני, בירור המציאות בעידן של תמורות ושינויים, עמ' 75.
[5] איתי שפירא, "האתגרים המרכזיים הניצבים בפני המודיעין האסטרטגי".
כתיבת תגובה