אסטרטגיה ומודיעין

פוסט זה הינו במסגרת העמקה על הסביבה האסטרטגית והטקטית אופרטיבית.

לאבני היסוד שלנו בתחום זה ובתחומים אחרים של הבלוג.

טענה מרכזית – מודיעין אינו מושג מסדר בסביבה האסטרטגית ואין לו תפקיד (הקמ"ן אינו המומחה הבלעדי לעולם התוכן) בדומה לסביבה האופרטיבית – טקטית. הניסיון להטיל על המודיעין תפקיד של צמצום אי ודאות שאינו קשור לפעולה / אופרציה טקטית הינו מתיחת תובנות מהסביבה הטקטית לסביבה האסטרטגית

מייקל הידן (Micheal Hayden) , ראש ה-CIA לשעבר טען כי תפקידו של זה המעדכן את נשיא ארה"ב במודיעין הוא:

Setting the left and right hand bounderies of the logical, legitimate policy discussion

להבנתנו התפיסה של היידן היא מתיחה מהסביבה הטקטית. האסטרטג נחשף לאנשים, דעות וקולות במגוון דרכים. יש לו רשת מורכבת של קשרים ומכל אחד הוא קולט רכיב מסוים שמשפיע פחות או יותר על התנהלותו במציאות המבוססת על תחושת שליחות, תפיסותיו ואמונותיו בראש ובראשונה.

טענה – בסביבות העבודה העיקריות של האסטרטג – תכנון אינו רלוונטי, סף כאוס/ כאוס זמני ואתגר מרכזי של התהוות והבנה / המשגת האתגר והבעיה ולא איסוף הנתונים.

נוכח זה, איש המודיעין לא יכול לקבוע את גבולות השיח בהקשרי מדיניות כיוון שאינו מכיר את כלל השיקולים של האסטרטג. האם איש המודיעין יכול לקבוע מהו דיון לגיטימי ? האסטרטג פועל, כך נראה, בכלל הסביבות של מסגרת קנפין (אין הפרדה דיכוטומית ביניהן).  הוא בסביבה הטקטית והאופרטיבית כאשר הוא מאשר פעילות צבאית והוא רוב הזמן בסביבה הסבוכה והכאוטית כי זה המאפיין העיקרי של סביבתו.