"על האירועים החשובים בחיינו אין לנו שליטה. רובנו הגענו לאן שהגענו כתוצאה מאוסף אירועים מקרי… אנחנו אולי שולטים באירועי היומיום שלנו, אבל ללא ספק – הדברים החשובים שהתרחשו בחיי היו אקראיים לחלוטין
פרופ' דן שכטמן
מתוך הצורך ביציבות, בידיעה ובשליטה, אחד הכלים המשמעותיים הוא התכנון. הפרקטיקה הנגזרת מהפילוסופיה המערבית היא שככל שנאסוף יותר מידע כך נבין יותר ומכאן נוכל אפילו לחזות ולעצב את העתיד. שיטת התכנון נגזרת מתוך כך. עפ"י התכנון המערבי כל תכנית היא בעלת התפתחות ליניארית ומכאן ניתן לתכנן כל שלב שלה עד השגת המטרה.
מנגד, הפילוסופיה המזרחית אינה מתמקדת בתכנון נוכח תפיסת הזמן שלה (הווה כרגע נצחי). בספרה "שני צעדים לפני כולם, מלוחמת עומק למערכות מיוחדות – וינגייט המצביא", חידדה עפרה גרייצר את ההבדל בין הגישה המערבית לזו הסינית בהקשר אסטרטגיה. בניגוד לגישה המערבית ששאפה לחיכוך ישיר בקרב, הגישה הסינית עסקה בלמידה מקדימה של "התפתחות האירועים". כמו כן היא הדגישה את הקשרים והיחס בין "היערכות לבין התהוות ותנאים למימוש". התהוות המערכה עד להיווצרות תנאים למימוש הפוטנציאל אינה עוסקת בחלוקה לשלבים ותכנון מקדים של כל שלב ושלב (כמו החשיבה המערבית) אלא דווקא נותנת דגש על הזרימה וזיהוי הפוטנציאלים שיקדמו את השגת יעדנו (שאינו מצב סיום מוגדר). [1]
האלוף (במיל') גרשון הכהן חידד כיצד הרוסים (האוחזים בתפיסה/בגישה המזרחית) מבינים את מגבלות התכנון ולכן אינם פועלים לפיו כמו במערב –"אין מצב שאמרת למנהל "תייצר מכונית" וייצא אוטובוס. במלחמה יש, והסובייטים הבינו לעומק את ההיגיון שמהרגע שהלחימה מתחילה המערכת משתנה, נוצרים דברים חדשים וצריך לגלוש על הגלים שיצרת… אתה נותן בעיטה למערכת ואומר ‘נראה מה יהיה'. פוטין פועל ככה. נכנס לסוריה ואחרי זה בבת אחת הודיע שהוא יוצא.[1] אתה יוצר וקטור למערכת שמתארגנת מחדש ואז לומד ובוחן הזדמנויות."[2]
נושא התכנון אינו קשור רק לאומנות המערכה אלא גם לתחומי חיים אחרים. כך למשל טען אבי שומר, מנכ"ל "צומת ספרים" – אנחנו מצויים באי ודאות. עד לאחרונה היינו מכינים מדי שנה תוכניות חומש, אבל כעת זה בלתי אפשרי".[3]
הגישה המודרנית עוסקת תמיד בהתכוננות לאירוע "הממשמש ובא" (הוא עתידי ולכן לא קיים) וברור לה מה צריך לעשות על מנת להגיע אליו. אופן החשיבה נגזר מעקרונות מכניסטיים (היקום כמכונה) לפיהם ככל שנבין יותר את רכיבי המכונה כך נבין יותר טוב כיצד הדבר עובד. נוכח זה התפתחה אסטרטגיית התכנון והעיצוב במערב. מנגד, החשיבה המזרחית מתמקדת בהווה, בכאן ועכשיו, וכיצד ניתן להשפיע על ההתפתחויות השונות. שחקן הכדורסל, דרק רוז שהקריירה שלו חוותה שינוי כיוון מפתיע בדמות רצף פציעות התייחס לניתוחיהם של פרשנים שונים שיעצו לו לפרוש כבר ב-2017 ומאז חזר להיות אחד השחקנים המרכזיים בליגת ה-N.B.A, באומרו – "הורג אותי שאנשים מנסים לנבא את הקריירה שלי בזמן שאי אפשר אפילו לנבא את מזג האוויר".[4]
במילים אחרות – הפרקטיקה/ הגישה המזרחית מביאה את השחקן להיות תמיד במגרש לעומת המתכנן שרוב הזמן נמצא ביציע שעון על שולחן השרטוטים, או כפי שג'ון לנון טען – "החיים הם מה שקורה בזמן שאנחנו מתכננים תכניות". או כפי שלהקת "תיסלם" סיכמה זאת – "כמה עוד אפשר לחשוב על דבר שטרם קרה".[5]
[1] עפרה גרצר, "שני צעדים לפני כולם, מלוחמת עומק למערכות מיוחדות – וינגייט המצביא" (מושב בן שמן: הוצאת מערכות, מודן ההוצאה לאור, 2015),עמ' 74 – 76.
[2] מעריב, 17 באוגוסט 2019, https://www.maariv.co.il/news/military/Article-713696.
(Markerweek,(3 ביוני 2019.
4] אלעד זאבי, "לוקח את כל מה שההגנות והגוף שלו נותנים לו", הארץ, 31 בינואר 2020.
[5] תסלם, "לראות אותה היום". https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=1021&wrkid=2015
כתיבת תגובה