פוסט זה הינו במסגרת סדרת פוסטים במסגרת העמקה בהפתעות וכיצד למנוע הפתעות בסיסיות.
לאבני היסוד שלנו ראו כאן.
אירועים נדירים והגישה המודרנית
המיקוד באירוע עצמו כמו שטאלב הגדיר והניסיון לנתח בדיעבד את הסיבות להתרחשותו הן דוגמא לאופן חשיבה הנובע מהגישה המודרנית לפיה לכל דבר סיבה ותוצאה, מה שהיה הוא שיהיה והתעלמות מההתהוות.[1] דווקא המושג של לניר (הפתעה בסיסית) נותן את הדגש על התפיסה וההתהוות ולא ממוקד באירוע עצמו.
בספרו "תעתועי האקראיות" הדגיש טאלב כי "אירועים נדירים קיימים דווקא משום שהם בלתי צפויים".[2]ישנן אין ספור דוגמאות להשלכות אירועים שכאלה על מדינות ועמים. מספיק לנתח את ההשפעה של מלחמת יום כיפור על מדינת ישראל (עד היום), של נפילת חומת ברלין (1989) ושל המשבר הפיננסי של 2008 ושל המשבר שהתפתח על רקע מגפת הקורונה כדי להבין את ההשלכות שיש לאירועים כאלה על התעצבות מדינת ישראל והעולם.
מאז שכל אירוע כזה התרחש, ממוקדת החשיבה המערבית בלנסות לאתר (ולהתריע על?) אירוע דומה בעתיד. מצב מחשבתי ותודעתי זה מביא לרוב לקיבעון חשיבתי ולכשל ידוע מראש. מה שהיה אינו מה שיהיה. למה קרה מה שקרה ? – לא ברור ואי אפשר לנתח זאת. החתירה האינסופית לאתר את הסיבה והתוצאה מובילה להתעלמות מהעיקר – ההתהוות, הכאן ועכשיו, ההווה המתמשך.
אירוע נדיר, כשמו כן הוא. נדיר. חד פעמי. הוא לא צפוי לחזור על עצמו.
מאז מלחמת יום כיפור (1973) למרות שאינה יכולה להתרחש, אמ"ן וצה"ל היו ממוקדים (עד תחילת המאה לפחות) בלאתר עוד הפתעה שכזו. גם בעיצומה של הלחימה שהתהוותה ברצועת הביטחון בשנות השמונים והתשעים, והתפתחות עימות משמעותי אחר עם הפלסטינים (אינתיפאצ'ה ב-1987) נותר המיקוד הצה"לי בסוריה, תחת תרחיש של יום כיפור נוסף.
מאז המהפכה באיראן (1979) – עוסקים גורמים רבים במערב בשאלה כיצד להביא להפלת המשטר האיראני הנוכחי? התהוות המהפכה של חומייני הייתה אירוע נדיר. הצלחתה הפתיעה את משטר השאה אבל גם את חומיני עצמו. לאף אחד אין מושג איך להצית את המהפכה הבאה.
מאז האינתיפאצ'ה הראשונה (1987) המערכת הביטחונית הישראלית מנסה לאתר התפרצות נוספת. זאת למרות שמדובר באירוע נדיר שהתפתח לאחר תאונת דרכים. מדוע ? לא ברור – התהוות. עצם התפרצותה של האינתיפאצ'ה הפתיעה את שתי ההנהגות, הן של אש"ף בתוניס והן של ישראל.
ההמשגה של האינתיפאצ'ה השנייה (ספטמבר 2000) כשנייה היא טעות. אין מדובר באירוע מאותה סדרה. האינתיפאצ'ה השנייה התפתחה מהקשר שונה לחלוטין. כיון שאנחנו מתמקדים עתה בהפתעות נציין גם כי, במקרה של העימות בספטמבר 2000 התפרצות העימות לא הפתיע באופן בסיסי, את אף אחד משני הצדדים – שני הצדדים היו מוכנים לעימות אלים.
מאז המשבר הפיננסי ב-2008 – אירוע נדיר של משבר מניות גלובלי – ועד למשבר הכלכלי על רקע התפשטות נגיף הקורונה (2020) השיח היה על בסיס מה שקרה ב-2008. זאת למרות שהמינוף וההתנהלות של המערכת הפיננסית שהביאו למשבר ב-2008 לא יכלו לחזור על עצמם נוכח השינויים במערכת. מה שהיה הוא לא מה שיהיה.
מאז המחאה בכיכר תחריר (2011) שהובילה להפיכה שלטונית במצרים המערכת מנסה לאתר הפיכות נוספות / אביב ערבי נוסף. משקיעים במחקר ציבור בכדי להתריע ולהתכונן. זהו ניסיון לטפל בהתהוויות באמצעות כלים שנועדו לטפל באתגרים טקטיים /מוחשיים.
רוכל הצית את עצמו למוות בתוניסיה. זה חולל הפגנות בכיכר תחריר שהביאו לנפילת משטר מובראכ. למה זה קרה ? התהוות שבקצה שלה אירוע נדיר.
"Don't you know
They're talkin' ’bout a revolution
It sounds like a whisper"
Tracy Chapman, "Taiking about a Revoiution, 1988. https://music.youtube.com/watch?v=721JQZw6Spg
[1] דורון ואורית מצא, "הברבור השחור של המאה ה-21", התפרצות, 1 במרץ 2020. https://8f32496f-81e5-49ca-ba5e-4b5e21e4eab2.filesusr.com/ugd/698a0f_aef3de15776e4755aed334c1c1ca64c1.pdf.
[2] נסים ניקולס טאלב, תעתועי האקראיות, הופעתו של הברבור השחור בשוקי ההון (ובחיים) (תל אביב: ידיעות אחרונות, 2006), עמ' 165.
כתיבת תגובה