מלחמת "חרבות ברזל" היא ככל הנראה האירוע המכונן בעת הנוכחית של מדינת ישראל בכלל ושל אלה בישראל העוסקים בתחום הביטחוני בפרט, כפי שמלחמת יום כיפור הייתה בחמישים השנה האחרונות. עוצמות הטלטלה עבור המדינה ומוסדותיה ועבור החברה הישראלית הן אדירות והשלכותיהן בהתהוות.   

אירועי "השבת השחורה" הם ביטוי נוסף (בדומה למלחמת יום כיפור, 1973)  לפער / היסט   (Stratigic Drift)-     [1]שנוצר בין המציאות שהשתנתה לבין ההגיונות לפיהם פירשנו את המציאות ופעלנו בה. ביטוי לפער בין תפיסות עולם, התפיסות המבצעיות ותפיסת המודיעין של מדינת ישראל וצה"ל לבין המציאות שהתפתחה ביננו לבין חמאס לפחות.

למרות זאת, עיקר השיח והבירור מתמקד במידע. זאת, בדומה לבירור שנמשך מאז מלחמת יום כיפור.  אילו ידיעות היו ? מתי טופלו וכיצד? איזה מסמך נכתב  ? ומי קרא אותו ?  מיקוד זה שהחל בועדת אגרנט ומאז הפך מעין טקס בלוח השנה הישראלי קשור להבנתנו לאותו היסט שבקצהו אירועי "השבת השחורה". נראה שגם עתה חמישים שנה אחרי, אנחנו מתחילים לצעוד באותו השביל שאמנם עונה על שאלות מסוימות אבל אינו מוביל אל שורש הסוגיה. 

קל להתמקד במידע או בידיעות. ישנם תמיד מסמכים והוכחות מול העיניים אבל הוא ממקד את הדיון לסוגיות אופרטיביות טקטיות בלבד, ומתעלם מהפער התפיסתי.

אין לנו תשובות או צ'קליסט למה נדרש לעשות. אנחנו מניחים מצע ללמידה.


תשובות ? אנחנו מניחים שיתהוו במעלה הדרך של תהליך הלמידה. כפי שכתב  יהודה עמיחי בשירו "מהמקום בו אנו צודקים":


מן המקום שבו אנו צודקים

לא יצמחו לעולם

פרחים באביב.

הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים

הוּא רָמוּס וְקָשֶׁה

כְּמוֹ חָצֵר

אֲבָל סְפֵקוֹת וְאַהֲבוֹת עוֹשִׂים אֶת הָעוֹלָם לְתָחוּחַ

טקסט זה מהותו לתחח, לסייע להפוך את האדמה, את הנחות היסוד שכל כך מושרשות בתפיסה הישראלית.

קריאה מועילה.

שרון שגיא ומיכאל מיליקובסקי

תא"ל (במיל') שרון שגיא שירת במגוון תפקידים באמ"ן, בין היתר כקמ"ן פקמ"ז וסרח"ט מחקר. סא"ל (במיל') מיכאל מיליקובסקי שירת במגוון תפקידים באמ"ן, בין היתר כקמ"ן אוגדת הגליל ורע"ן מחקר בפקמ"ז.

[1] מבוא לאומנות אופרטיבית, מרכז דדו, אגף המבצעים, צה"ל, 16 בנובמבר 2016, עמ' 10.